נראלי שאני בדיכאון כבר הרבה זמן אבל לא יודע אם זה נכון.. כנסו שניה אשמח לדעה

אני בכללי עצוב כזה ומדוכא לפעמים. אני אוהב את החיים והמשפחה והכל אצלי טוב אבל מלא דברים קטנים מכאיבים לי. וגם כל הזמן אני בלחץ ועומס מטורף כל יום אימון ולימודים זה הדברים היחידים שאני עושה. אם אני הולך לבית ספר אני שמח ומאושר וצוחק אבל ברגע שאני אומר להם ביי ומפנה את הגב הפנים שלי נפולות . הדיכאון נופל עלי תפתאום וגם אחרי יציאות לא חשוב כמה טובות הן אני אומר לחברים ביי מסובב גב ובום, עצבות מטורפת. אני אוהב את הבית שלי והכל אבל אני מרגיש כל כך עצוב והכל מעמיס עלי והדיכאון מקיף אותי מכל הכיוונים.. מה נראלכם זה באמת דיכאון או שאני סתם טיפש שמרחם על עצמו ומתבכיין? יש לכם רעיון למה זה עובר עלי?