עניין מסובך.. לא נראה לי שתוכלו לעזור אבל בכל זאת אכתוב את זה פה

אני מרגישה בודדה אבל אני עדיין נמנעת מאנשים. כאילו אני הולכת אחרי הבדידות הזאת במכוון, ואני אומרת לעצמי שזאת ההחלטה שלי ושאני לא בודדה אני רק לבד. אבל שמחה לבד. ויש לי מלא דברים לעשות לבד ככה שאני שוכחת מעצמי ומאחרים ושוקעת בשקט. אבל אני יודעת שאני צריכה חברה מסויימת ואני יכולה פשוט לגשת לחברה ולהגיד לה שנהיה ביחד, אבל אני לא עושה את זה, אני מרגישה נדחפת ולא ראוייה לאף אחד. ואני לא יודעת למה אני לא יוזמת פגישות עם חברות, אולי כי אני מרגישה לא יפה או לא טובה. וכשאני רואה קבוצה של אנשים אני נזכרת שאני לבד, ומרגישה שאני בחיים לא אוכל להיות בקבוצה כזאת. אולי לא תבינו אותי, למען האמת, אף אחד בעולם לא מבין אותי. ואני אומרת שאני שמחה וצוחקת. אני מעסיקה את עצמי בלי סוף. אבל זה מזוייף. אני אפילו לא יודעת מה אני מרגישה. ואני מודה שאני בוכה עכשיו אחרי הרבה זמן שלא.. אני מרגישה לא חלק מהחברה, לא חלק מהעולם.
מה לעשות?
אשמח אם תתנו רק אם אתם יודעים.