על מה אתם חושבים בצפירה?

על כל החיילים שמתו ושנפגעו במלחמות...

על החיילים

אני יכולה להיות צבועה ולהגיד על החיילים, אבל באמת אני סתם בוהה ברצפה וחושבת מחשבות רנדומליות

נשמע מפגר אבל מנסנ לא לחייך וממקד את כל תשומת הלב שלי לזה

אני חושבת עליהם, אני פשוט אומרת תודה

עומדת
קוראת תהילים בלב
ומנסה להתרכז באלוקים בארץ שלנו ובמה שצריך

ביום השואה חשבתי על מי שעמדתי בשבילו (סבא שלי, וחשבתי על כל מיני אנשים מסיפורים ששמעתי)

אני באמת לא יודעת למה אבל בצפירות אני כמו מקבלת בלאק אאוט כזה בגלל שבצפירה כואבת לי האוזניים וזה מה שמעסיק אותי...

אני אומרת להם תודה ושינוחו על משכבם בשלום
שכולנו זוכרים אותם וגאים בהם אפילו שחצי לא מכירים אותם
הם מתו בכבוד והמורשת שלהם תשאר בכבוד ובזכרון של כולנו❤

על כל האנשים שמתו בשביל לשמור עלינו.

על כל דבר שלא קשור לזה ואז על כמה שאני אנוכית

על הלזניה של סבתא ברכה

ברגע שנשמעת הצפירה הראש שלי מתרוקן, אבל אני משתדלת לחשוב על מי שנלחם כדי שאני אוכל לעמוד על האדמה הזאת, להקדיש לו דקה אחת מהחיים שלי ולהוקיר לו תודה.

מודה להם על מה שהם עשו עבורנו

על האחים שלי שמשרתים כרגע בצבא (אומנם הם לא ברמת סיכון גבוהה אבל בכל זאת)

אני פשוט עומדת ריקה
אני מניחה שאני מרגישה ככה כי אני אל יודעת או מסוגלת להתמודד עם זה כמו שצריך...
אם זה לא ריקה אז פשוט חושבת על המזל שיש לי שאני בחיים והם לא

על החיילים למזלי לא איבדתי אנשים שקרובים אליי במלחמה.
הלוואי שלא נאבד עוד חיילים אבל כולנו יודעים שזה בילתי אפשרי ולצערנו יהרגו עוד הרבה חיילים :(

על חיילים

בדרכ אני באמת חושבת על כל החיילים ומודה לאלוקים שעד עכשיו לא חוויתי כאב או הרגשה שמישהו קרוב אליי נפטר במצבים כאלה..
אבל השנה הצפירה נורא הלחיצה אותי בדיוק קמתי משינה ובאתי לרוץ למקלט עד שהבנתי שזאת צפירה, לא יכולתי להפסיק לחשוב על זה כי פשוט פחדתי מוות.

יש לי קטע בצפירות לבקש מאלוהים בלב שישמור על כולנו ליטרלי, אז זה מה שאני עושה חח

על חיילים

על לא לצחוק

על מה שיכול לקרות בעתיד, על המשפחות השכולות, האנשים שיחיהם נגדעו בטרם עת ועל סבתא שלי שלא פגשה את אבא שלה כי הוא נהרג

על סבא רבא שלי..

האמת אני פשוט בוהה וחושב משהו רנדומלי.. לא יוצאים לי המחשבות האלו אני לא יודע מה לדמיין בראש

דווקא בצפירה אני לא מצליחה לחשוב על כלום

על מתי זה כבר יפסק
כואבות לי פשוט האוזניים מלחשוב על משהו, וגם אין לי משפחה בשואה/שנפצעה במלחמה.
אבל כמובן שזה מעציב אותי אני פשוט לא יכולה להזדהות עם זה..

אני פחות מתחברת ליום הזה כי אני לא מכירה מישהו שנהרג ברוך ה
אבל לדוגמה ביום השואה אני סוג של עוברת על כל הניסים שקרו לסבא וסבתא שלי

על זה שאני כאן בגלל מי שהקריבו+מסרו נפשם למען המדינה
אומר להם :'תודה'
(גם במשפחה אלה שנהרגו (יהי זכרם ברוך) שנלחמו)

על איך תמיד הצפירה תופסת אותי במקומות הזויים

מחשבות עצובות: ביום השואה- על השואה
וביום הזיכרון- על החללים שנהרגו במלחמות.

ביום השואה- מדמיין את מה שקרה שם, נזכר בכל מיני תמונות משם שהראו לנו.
ביום הזכרון- מדמיין את חיילי צהל, מדמיין חיילים תוקפים וכדומה

לא ככ יודע, על החיילים שנפלו (?)

זה בערך מה שאני חושב:
חַיָּלִים אַלְמוֹנִים הִנְנוּ, בְּלִי מַדִּים,
וּסְבִיבֵנוּ אֵימָה וְצַלְמָוֶת.
כֻּלָּנוּ גֻיַּסְנוּ לְכָל הַחַיִּים:
מִשּׁוּרָה מְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת.

בְּיָמִים אֲדֻמִים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים,
בַּלֵּילוֹת הַשְׁחוֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ,
בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים,
וְעָלָיו: הֲגָנָה וְכִבּוּש!

לֹא גֻיַּסְנוֹ בַּשּׁוֹט כַּהֲמוֹן עֲבָדִים,
כְּדֵי לִשְׁפֹּךְ בַּנֵּכָר אֶת דָּמֵנוּ.
רְצוֹנֵנוּ: לִהְיוֹת לְעוֹלָם בְּנֵי-חוֹרִין!
חֲלוֹמֵנוּ: לָמוּת בְּעַד אַרְצֵנוּ!

בְּיָמִים אֲדֻמִים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים,
בַּלֵּילוֹת הַשְׁחוֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ,
בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים,
וְעָלָיו: הֲגָנָה וְכִבּוּש!

וּמִכָּל עֲבָרִים רִבֲבוֹת מִכְשׁוֹלִים
שָׂם גּוֹרָל אַכְזָרִי עַל דַּרְכְּנוּ;
אַךְ אֹויְבִים, מְרַגְּלִים וּבָתֵּי-אֲסוּרִים
לֹא יוּכְלוּ לַעֲצֹר בַּעֲדֵנוּ.

בְּיָמִים אֲדֻמִים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים,
בַּלֵּילוֹת הַשְׁחוֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ,
בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים,
וְעָלָיו: הֲגָנָה וְכִבּוּש!

וְאִם אֲנַחְנוּ נִפֹּל בָּרְחוֹבוֹת, בַּבָּתִּים,
וִיקַבְּרוּנוּ בַּלַּיְלָה בַּלָּאט,
בִּמְקוֹמֵנוּ יָבוֹאוּ אַלְפֵי אֲחֵרִים
לְהָגֵן וְלִשְׁמֹר עֲדֵי עַד.

בְּיָמִים אֲדֻמִים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים,
בַּלֵּילוֹת הַשְׁחוֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ,
בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים,
וְעָלָיו: הֲגָנָה וְכִבּוּש!

בְּדִמְעַת-אִמָּהוֹת שַׁכֻּלּוֹת מִבָּנִים,
וּבְדַם תִּינוֹקוֹת טְהוֹרִים,
כְּבְמֶלֶט נַדְבִּיק הַגּוּפוֹת-לִלְבֵנִים
וּבִנְיַן הַמּוֹלֶדֶת נָקִים!

בְּיָמִים אֲדֻמִים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים,
בַּלֵּילוֹת הַשְׁחוֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ,
בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים,
וְעָלָיו: הֲגָנָה וְכִבּוּש!

על אחיי שנרצחו על ידי הצורר הערבי.

על אמהות ואבות שאיבדו את הבנים שלהם ועל זה שאני לא מתארת לעצמי מה הם עוברים כל יום

על חברים שלי ובאיזו קלות עם יכולים להיקטף מהחיים

על החיילים

על החיילים שנפלו בשביל החיים שלנו וקיום המדינה שלנו על כמה הם גיבורים
ועל הכעס מהמצב ועל האויבים