כתבתי על ילד שאני מחבבת קטע קריאה. האם להקריא לו את זה מחר בבית הספר?

אז כתבתי על יחד מהכיתה שלי,קטע. הגעתי לכיתה ב2 לספטמבר בפעם הראשונה בחיים שלי.
מה לעשות כפ מה שכתבתי? חשבתי על להקריא לו אבל נראלי הוא יצחק עליי.
ביום הראשון.
ביום הראשון,הגעתי,הכל הייה משונה,מפחעד,מטושטש ומעורפל.
ראיתי אותך,עם השפתיים הורדרדות,הנפוחות והעבות.
שאת השיער הגלי,והפרצוף הכה חמוד. זה הייה לכמה שניות,חשבתי שזה יעבוא לי כמו תמיד...טעיתי.
עבר יום,שבוע,שבועיים,חודש,חצי שנה...תמיד פזלתי לכיוונך. בהתחלה,ידעתי שאין סיכוי כי זה יעבור לי,ושאין טעם. כי אני עם גבות עבות ומכוערות,שיער מתולתל ונפוח,רגליים שמנות. מוזרה ושונה,זאת שתמיד עם שחור על שחור על שחור.
לא הכרתי אוצך,תמיד היית זר.אף פעם לא רציתי להכיר באמת.ועכשיו הכל שונה. אני זוכרת שמאז אותו יום העצמאות. אולי הכל קצת יותר טוב.
אמרתי: "האם אתה זוכר אותי?" ואתב נבהלת,הייצ כל כך חמןד במצב הזה. רציתי כלכך לנשוך לך את השפתיים ולנשק אותן. או לפחות לחבק אןתך למשל הרבה זמן. זה לא קרה.
הצעת לי וחמישהי אחת להישאר,אני לא הבנתי וחשבתי שזה סתם מנימוס ושבאמת לא היית מעוניין. שאלתי מלא פעמים כדי לוושאות שאני חא נדחפת כמו שתמיד הייצי עם אחרים,או לפחות ככה אני חושבת. מאז,קצת יותר התקרבנו הרגשתי שונה. יוצא חנו לדבר הרבה יותר,וזה נרגיש טוב. אומנם זה רק כ- 5 דקות או 2,אבל מעוחם זה חא הייה ככה.תמיד רציתי שז היתקדח,שנהייה חברים טיפה יותר טובים,ומעוחם לא ידעתי איך. החלום זה מעוחם לא התגשם. אבל היי,גם אםצלא. וגם אם אצא פדחנית,סתומה,ומובכת...למה שלא אנסה גם אם אנחנו לא כל כך מכירים אחד את השני. אה?