תקשיבו לא דיברתי איתו איזה שבועיים כי..

רציתי ממנו מרחק (ידיד שלי) כי הוא קצת פגע בי וגם אני הרגשתי שאני רבה עם עצמי ושמישהו לא בריא בקשר שלנו וגם הייתי בתקופה לחוצה ומלא דברים על הראש (גילו לאבא שלי סרטן) אז לא רציתי שהסערת רגשות שלי תשפיע על הידיד. ובקיצור אתמול התקשרתי אליו לקחתי אומץ וזה וחשבתי שהשיחה תיצא טובה אבל בכיתי.. הוא כל הזמן ניסה לצאת צודק בכל דבר שהוא אמר והתווכחנו והוא אמר שאני לא כנה איתו (אני אמרתי לו שהתרחקתי ממנו בגלל שבכל פעם שדיברתי איתו היה דרמות ויש לי מספיק דרמות בחיים יש לי גם הורים גרושים וזה וקיצר מאוד קשה לי עכשיו שאני מתווכחת איתו) ואז הוא אמר לי זה לא נכון את משנה גירסאות את אמרת שהתרחקת ממני כי הרגשת שאת רבה עם עצמך ואני פשוט בכיתי כי הוא חשב שאני משקרת לו אבל הסברתי לו שאם אני רבה עם עצמי משהו לא בריא פה! ובגלל זה אני בוכה והוא אומר לי שזה לא אותו הדבר.. והוא רוצה לקבוע איתי מחר. אין לי כוח. הוא אומר כמה שהוא מת עליי וזה ולי קשה להגיד כי אני (לא בכוונה!) מורחת אותו כי אני לא יודעת אם אני רוצה להיות איתו בקשר זוגי..עזרה?