9 תשובות
כי אנחנו רוצים.
כי בא להם^
אנשים שעברו שטיפת מוח
כי יש לאנשים זכות להצביע ואנחנו מצביעים.
אף אחד לא יקבע לאף אחד מה להצביע.
אף אחד לא יקבע לאף אחד מה להצביע.
כי אנשים רוצים לבחור בו, ומאמינים בו.
כי אנשים אוהבים להמשיך לבכות,
כי רוב האנשים שבוחרים בביבי הם אנשים שחיים באיזורי פריפריה וחשים ניכור מבחינת מוצאם.(כמו יהודי מזרח התיכון שבחרו בבגין לליכוד בעקבות שחשו גזענות ממפלגת העבודה ומגישת "יהודי הצברי" של בן גוריון).
בלי קשר בגין לדעתי היה מהמנהיגים המשפיעים והטובים ביותר אך ביבי השתמש במצב זה לרעה ולא עזר כל השנים הללו בכלל לפריפריות, ניצולי שואה ועוד..
הניצול הטוב ביותר של שולט הוא להצליח לשלוט בקלות באנשים בחלשים יותר עם טיפת אמפתיה ושכנוע, השאלה באיזו דרך.
בלי קשר בגין לדעתי היה מהמנהיגים המשפיעים והטובים ביותר אך ביבי השתמש במצב זה לרעה ולא עזר כל השנים הללו בכלל לפריפריות, ניצולי שואה ועוד..
הניצול הטוב ביותר של שולט הוא להצליח לשלוט בקלות באנשים בחלשים יותר עם טיפת אמפתיה ושכנוע, השאלה באיזו דרך.
אנשים עם דעה מזעזעת בלי לפגוע
פוסט שראיתי בטוויטר ובא לי לשתף פה (@ashoufany):
רבות דובר על הסוד של הצלחת נתניהו. איך שהכל הולך אצלו הפוך מהציפיות ההגיוניות. איך שהוא נבחר שוב ושוב, על אף קמפיינים שבהם המטרה מקדשת גם את האמצעים ההזויים ביותר, ועל אף שלושה כתבי אישום בכפוף לשימוע.
בהמשך לשאלה זו, שוברים הפרשנים והיועצים במרכז שמאל את הראש בניסיון לפצח את השיטה שבה עליהם לנקוט כדי לנצח את נתניהו.
על שתי השאלות האלה אנסה לענות.
אתחיל בלומר שטרם שמעתי מישהו שנוגע בנקודה שאעלה בצורה ספציפית.
אחזיר אותכם קצת אחורה בהיסטוריה. לבטח אתם זוכרים לא מעט קרבות שבהן היה לשדה הקרב ולתנאיו הגיאוגרפיים משקל מכריע בקביעת הצד המנצח. לא בכדי, ניסו מפקדי הצבאות לבחור את שדה הקרב המתאים ביותר עבורם.
וזה מה שנתניהו עשה. מבולבלים? אסביר.
הסיבה שבמרכז שמאל לא מצליחים לנצח את נתניהו היא אותה הסיבה שחלק גדול מהציבור מצביע עבורו על אף כל הבעיות, שהגיונית, היו אמורות להרחיק ממנו את בוחריו.
נתניהו בנה לעצמו שדה קרב מותאם. שדה קרב שבו הוא שולט בכל סנטימטר, וכל עוד שאר המפלגות נלחמות באותו שדה קרב שבחר לעצמו נתניהו הן לעולם לא ינצחו.
אז על איזה שדה קרב אני מדבר?
שדה הקרב של נתניהו הוא תפיסת מציאות של איום קיומי מתמיד, של הפחדות, ושל תפיסה לפיה לא רק שאין פרטנר פלסטיני, אלא גם הערבים אזרחי המדינה נתפסים כאויבים המאיימים על שלום המדינה ורוצים בהשמדתה.
זוהי תפיסת מציאות מפחידה ופסימית במיוחד. תפיסה שלפיה צריכים פשוט לשרוד. לא לחלום על עתיד ורוד או תהליך שלום.
השמאל אימץ לצערי את התפיסה הזאת, חלקו הפך למרכז, ולמעשה נכנס לשדה הקרב המותאם של נתניהו.
וכך, אפילו בשמאל (?) כמו מפלגת העבודה הפסיקו לדבר על תהליך שלום מתוך תקווה, אלא מתוך צמצום נזקים והפחתת איומים.
אלא מה? בשדה הקרב של נתניהו לא תוכלו לנצח אותו במשחק שלו. לא תהיו מסוגלים להפחיד יותר ממה שהוא מסוגל להפחיד. לא תהיו מוכנים להשליך מחצית מהבוץ שהוא מוכן להשליך. זה המגרש שלו, והוא שולט בו.
למי אכפת מהמצע החברתי שלכם כשמרבית הציבור חושבים שהם חיים תחת איום הישרדותי ממשי?
ולכן יקיריי, גם התיקים הפליליים לא מפריעים להם יותר מדי. יודעים למה?
כי אם הייתי צופה שמישהו הולך לתקוף אותי לא הייתי מסתובב עם החבר רואה החשבון המלומד, אלא עם החבר החזק ביותר שמסוגל לכסח, לפרק, ולשחק מלוכלך כשצריך. וזה מה שהציבור בוחר.
ולא תנצחו את נתניהו במגרש הזה. גם אם תעירו אותו בשלוש לפנות בוקר הוא ידפוק לכם נאום על האיומים האיראני והפלסטיני והערבי ועל טיבי ועל איך שצריכים לכסח את כולם. הרבה יותר טוב מכל נאום שתוכלו לתת גם לאחר עשר חזרות וסימולציות.
אז איך יוצאים מהמלכוד הזה?
חייבים אסטרטגיה לטווח הרחוק. חייבים לעבוד קשה במשך כל הקדנציה כדי להכין שדה קרב חדש לבחירות הבאות.
והלכה למעשה?
חבריי במרכז שמאל, אתם חייבים לקלוט שוב את הציבור הערבי כשותף. לשתף פעולה עם נציגיו. לקרב אותו לקונצנזוס. לשדר את המסר שעל אף המחלוקות אין מה לפחד מפניו.
נסו לבנות גשרים מול הפלסטינים. לא חסרים שם גורמים ומנהיגים מתונים. תחזרו לנרטיב שיש פרטנר, כי באמת יש. תשאלו את כוחות הביטחון על שיתופי הפעולה מול הרשות.
בנו חזון אופטימי. תחזרו לדבר על תהליך שלום ועל צדק, ולא מתוך הפחדות דמוגרפיות.
רק על ידי בניית תפיסת מציאות אופטימית תוכלו לערער את כל עולמו של נתניהו. רק כך תמשכו את הקרב לשדה הקרב שלכם. כי על אופטימיות, שלום אמיץ, ידידות, ופרטנרים נתניהו לא מסוגל לדבר. ברגע שלא יהיה מסוגל להפחיד עוד הוא מאבד את כל כוחו.
אז, אנא מכם, תחשבו רגע על דבריי.
זהו סודו של נתניהו, וזהו המפתח לא רק לנצחון בבחירות עתידיות, אלא גם לכינון חברה אופטימית, שמחה, שתבחר לפי האינטרסים האמיתיים ולא מתוך אינסטינקט הישרדותי. אז, גם למצע החברתי שלכם תהיה חשיבות.
אז, תתחילו מהיום לבנות את שדה הקרב לעתיד.
-סוף-
רבות דובר על הסוד של הצלחת נתניהו. איך שהכל הולך אצלו הפוך מהציפיות ההגיוניות. איך שהוא נבחר שוב ושוב, על אף קמפיינים שבהם המטרה מקדשת גם את האמצעים ההזויים ביותר, ועל אף שלושה כתבי אישום בכפוף לשימוע.
בהמשך לשאלה זו, שוברים הפרשנים והיועצים במרכז שמאל את הראש בניסיון לפצח את השיטה שבה עליהם לנקוט כדי לנצח את נתניהו.
על שתי השאלות האלה אנסה לענות.
אתחיל בלומר שטרם שמעתי מישהו שנוגע בנקודה שאעלה בצורה ספציפית.
אחזיר אותכם קצת אחורה בהיסטוריה. לבטח אתם זוכרים לא מעט קרבות שבהן היה לשדה הקרב ולתנאיו הגיאוגרפיים משקל מכריע בקביעת הצד המנצח. לא בכדי, ניסו מפקדי הצבאות לבחור את שדה הקרב המתאים ביותר עבורם.
וזה מה שנתניהו עשה. מבולבלים? אסביר.
הסיבה שבמרכז שמאל לא מצליחים לנצח את נתניהו היא אותה הסיבה שחלק גדול מהציבור מצביע עבורו על אף כל הבעיות, שהגיונית, היו אמורות להרחיק ממנו את בוחריו.
נתניהו בנה לעצמו שדה קרב מותאם. שדה קרב שבו הוא שולט בכל סנטימטר, וכל עוד שאר המפלגות נלחמות באותו שדה קרב שבחר לעצמו נתניהו הן לעולם לא ינצחו.
אז על איזה שדה קרב אני מדבר?
שדה הקרב של נתניהו הוא תפיסת מציאות של איום קיומי מתמיד, של הפחדות, ושל תפיסה לפיה לא רק שאין פרטנר פלסטיני, אלא גם הערבים אזרחי המדינה נתפסים כאויבים המאיימים על שלום המדינה ורוצים בהשמדתה.
זוהי תפיסת מציאות מפחידה ופסימית במיוחד. תפיסה שלפיה צריכים פשוט לשרוד. לא לחלום על עתיד ורוד או תהליך שלום.
השמאל אימץ לצערי את התפיסה הזאת, חלקו הפך למרכז, ולמעשה נכנס לשדה הקרב המותאם של נתניהו.
וכך, אפילו בשמאל (?) כמו מפלגת העבודה הפסיקו לדבר על תהליך שלום מתוך תקווה, אלא מתוך צמצום נזקים והפחתת איומים.
אלא מה? בשדה הקרב של נתניהו לא תוכלו לנצח אותו במשחק שלו. לא תהיו מסוגלים להפחיד יותר ממה שהוא מסוגל להפחיד. לא תהיו מוכנים להשליך מחצית מהבוץ שהוא מוכן להשליך. זה המגרש שלו, והוא שולט בו.
למי אכפת מהמצע החברתי שלכם כשמרבית הציבור חושבים שהם חיים תחת איום הישרדותי ממשי?
ולכן יקיריי, גם התיקים הפליליים לא מפריעים להם יותר מדי. יודעים למה?
כי אם הייתי צופה שמישהו הולך לתקוף אותי לא הייתי מסתובב עם החבר רואה החשבון המלומד, אלא עם החבר החזק ביותר שמסוגל לכסח, לפרק, ולשחק מלוכלך כשצריך. וזה מה שהציבור בוחר.
ולא תנצחו את נתניהו במגרש הזה. גם אם תעירו אותו בשלוש לפנות בוקר הוא ידפוק לכם נאום על האיומים האיראני והפלסטיני והערבי ועל טיבי ועל איך שצריכים לכסח את כולם. הרבה יותר טוב מכל נאום שתוכלו לתת גם לאחר עשר חזרות וסימולציות.
אז איך יוצאים מהמלכוד הזה?
חייבים אסטרטגיה לטווח הרחוק. חייבים לעבוד קשה במשך כל הקדנציה כדי להכין שדה קרב חדש לבחירות הבאות.
והלכה למעשה?
חבריי במרכז שמאל, אתם חייבים לקלוט שוב את הציבור הערבי כשותף. לשתף פעולה עם נציגיו. לקרב אותו לקונצנזוס. לשדר את המסר שעל אף המחלוקות אין מה לפחד מפניו.
נסו לבנות גשרים מול הפלסטינים. לא חסרים שם גורמים ומנהיגים מתונים. תחזרו לנרטיב שיש פרטנר, כי באמת יש. תשאלו את כוחות הביטחון על שיתופי הפעולה מול הרשות.
בנו חזון אופטימי. תחזרו לדבר על תהליך שלום ועל צדק, ולא מתוך הפחדות דמוגרפיות.
רק על ידי בניית תפיסת מציאות אופטימית תוכלו לערער את כל עולמו של נתניהו. רק כך תמשכו את הקרב לשדה הקרב שלכם. כי על אופטימיות, שלום אמיץ, ידידות, ופרטנרים נתניהו לא מסוגל לדבר. ברגע שלא יהיה מסוגל להפחיד עוד הוא מאבד את כל כוחו.
אז, אנא מכם, תחשבו רגע על דבריי.
זהו סודו של נתניהו, וזהו המפתח לא רק לנצחון בבחירות עתידיות, אלא גם לכינון חברה אופטימית, שמחה, שתבחר לפי האינטרסים האמיתיים ולא מתוך אינסטינקט הישרדותי. אז, גם למצע החברתי שלכם תהיה חשיבות.
אז, תתחילו מהיום לבנות את שדה הקרב לעתיד.
-סוף-