יש כאן מישהו שאין לו חברים בכלל?

מרגיש על הפנים , בודד לגמרי בן 17

חרא

אין לי אפילו אחד ואני רגילה לזה, זה כבר לא מזיז לי, פשוט לפעמים מרגיש חסר.

אז למה אתם פה במקום להכיר אנשים במקום לנסות להבין מה אפשר לשנותו ולשפר את עצמכם

זה לא כזה קל אתה יודע..

למה רק להיות רגשי ולהגיד אין לי חברים לא יהיו לי אני שונה.
תתפסו את עצמכם בידיים וקדימה

וואלה

אתה אומר את זה כאילו זה כזה פשוט. תהיה במקומינו ונראה אותך עושה את זה

יש הרבה אנשים שיאהבו להיות חברים שלכם תנסו להתחבר מקסימום לא אוהבים תחברה תחפשו תכירו לא להיות תקועים ולהתייאש

שואל השאלה:
ואולי לחלקנו נמאס מדחיות וריבים ודברים מטומטמים שבאים עם קשר חברתי?
לא כולם בנויים לחברה.

מה זה במקומנו שמע אני הייתי ביישן וואלה היו יורדים עליי בבצפר תפסתי את עצמי ביידים הכרתי חברים מכיתה ז-ח וואלה שומר קשר עם 1 ואז עברתי לבצפר מט עד יב מצאתי עוד 3 חברים ממש טובים ויש לי ברוך השם חברה ולא הייתי מגבר עם בנות בכלל עד שתפסתי אתעצמי למדתי איך להיות עם החברה לא הייתי תקוע בטלפון ומתלונן למה לי ככה למה רק לי

וברוך השם התחלתי ללכת לפעולות הייתי מדריך הכרתי ברוך השם אני הבנתי ויש לי הרבה אנשי שאני בקשר טוב איתם

יש לי רק "חברה" אחת.אם זה נחשב בכלל לחברה.

פעם היה לי מאוד קשה עם זה. גם עכשיו קשה, אבל למדתי להתרגל. כבר שכחתי מה זה להיות בחברת אנשים בכלל.

אני לא אגיד שלא חסר, זה חסר ואפילו מאוד. הנה לדוגמה עכשיו בחופש, ובכל חופש מחדש, אני לא יוצאת כי פשוט אין לי עם מי. למרות שאני מתה לצאת והכל.

את האמת פחות מפריע לי שאני לבד. יותר מפריע לי שרואים אותי לבד. נגיד בכיתה והכל. כי ילדים חושבים שמי שאין לו ממש חברים, אז הוא מסכן.
ואני לא סובלת שרואים בי מסכנה. אז זה די עצוב אבל מה נעשה. מתישהו המצב הזה ישתנה אני בטוחה

די מצחיק להגיד..אני בן 16 בחיים לא היה לי חבר טוב ובחיים לא יצאתי עם חברים..:(

דוגרי זה לא משנה באמת התיכון מבין שוואלה זה חסר אבל תדאגו יש את צבא תלכו לאיזה בני עקיבא או משצים מדצים וכל השטויות האלה אתם תכירו מלא חברים ממקומות שונים

היי! אני רק רוצה להגיד שהרגשתי כמוכם במשך הרבה הרבה זמן, אני יודעת כמה שזה המשפט הכי מעפן בעולם אבל זה באמת עובר, כלומר כן - תנסו להכיר אנשים, אל תוותרו, אבל תזכרו תמיד שיש חיים אחרי הבית ספר..
אני עכשיו בצבא, מביישנית הפכתי להכי חברותית שיש, כל הזמן אומרים לי את זה וזה עדיין מוזר לשמוע, עלה לי הביטחון ברמות וכשאני מסתכלת אחורה אני מבינה כמה הייתי תקועה בבועה וכמה שבית ספר זה מקום חונק..
אני יודעת מה זה להרגיש שמסתכלים עלי וחושבים שאני לבד, אבל יודעים מה? אני יכולה להכנס לכיתה, לראות 2 אנשים יושבים לבד ולהבין מי מרגיש לבד ומי בוחר לשבת לבד, זה הכל עניין של לשדר ביטחון..
בכל אופן, יש הרבה דברים שאפשר לעשות, להרשם לחוגים, לחפש אנשים שמרגישים כמוכם, אפילו לעבור בית ספר, אל תוותרו וגם אל תאשימו את עצמכם..

באמת צבא זה טוב לכאלה שלא היו להם חברים בתיכון?^

תנועות נוער זה הדבר להכיר אנשים תנסו

בצבא אתם תקועים ביחד אין מה לעשות חח

חח כן באמת הצבא נותן פתח להכיר אנשים, אני מכירה פה כמה אנשים ביישנים שנפתחו מאד, חלקם היו באותו מצב..
אם קשה לכם חברתית ממש מומלץ ללכת לפיקוד או לוחמה (גם נשים כמובן) כי שם יש דגש על הביחד והרעות מאד חזקה ונותנת ביטחון, חוץ מזה שמה יותר מחבר מלאכול טונה עם חול ביחד ולשמור על האוהל בקור עם החברה לאוהל..

אין לי ואני כבר רגילה לזה

יש חברים, אבל לא אמיתיים אז זה מרגיש כאילו אין
ולא אני לא מתביישת בזה אני לא אענה באנונימי כי אם מישהו רוצה לדבר איתי הוא מוזמן

ישלי 3 חברות, אני ממש ממש ביישנית ובקושי מדברת עם מישו, ואיתן גם קשה לי לדבר בגלל המרחק.. איפה שאני גרה כרגע אינלי בכלל חברים

אין לי ולא רוצה שיהיה לי

אין לי חברים ואני נורא בודד בחיים שלי, טיפה קשה אבל התרגלתי להיות לבד...