אם למישהו יש הרגשה שהמוות שלו קרוב

יש סיכוי מאוד מאוד קטן שהוא צודק.
אם הוא לא יודע איך הוא ימות הוא לא יכול למנוע את זה.

אף אחד לא יכול לדעת מתי תמות אבל קרה לי משהו הזוי וזה דיי הגיוני

זה קורה, ובתכלס אי אפשר לדעת. אני יכולה למות עוד עשור או עוד שנה או אפילו מחר. אבל בסופו של דבר, זאת רק הרגשה, וסביר להניח שזה לא יקרה...

שואל השאלה:
אני די חושבת שזה הגיוני..
סבא שלי נפטר, ושבוע לפני שזה קרה הוא לחץ לאמא שלי שנבוא לראות אותו באותו השבוע (הוא היה בריא לגמרי, לא בבית חולים או משהו) למרות שראינו אותו איזה שלושה שבועות לפני.. לצערי הרב אמא שלי ואבא שלי היו בלחץ של העבודה אז הוא הניח להם ושבוע לאחר מכן.. לא היה לי סבא יותר:(
אז אני חושבת שזה הגיוני לגמרי ההרגשה הזו

שואל השאלה:
לא ממש חח.... למרות שזה נכון חח..

אני לא יודעת
אני מאמינה שאם מרגישים את זה אז זה רק בסיטואציה עצמה...
או סבירות אפשרית אבל יותר נמוכה- אינטואיציות ממש ממש חזקות
לגבי סבא שלך- יכול להיות שהוא באמת ידע שהוא הולך למות, יכול להיות שהרופא אמר לו והוא לא רצה לספר לאף אחד כדי שהזמן שנותר לו יישאר כרגיל.
אני רק מניחה כן? אני לא באמת יכולה לדעת..

שואל השאלה:
זהו בגלל זה הוספתי שהוא לא היה בבית חולים, הוא באמת היה בן אדם בריא הוא נפטר בבית כשהוא בא לסלון לראות האח הגדול עם הילדים שלו.. חטף התקף ו... והילדים שלו(דודים שלי) ראו את זה..
אוף אני מתגעגעת אליו...^^
ואני משתתפת בצערך^
וזאת הייתה הכוונה, לפעמים הרגשות נכונים..

אני לא יודעת אם הוא הרגיש את זה
במיוחד שאת אומרת שהוא היה בריא וזה היה הפתעה..
אני מאמינה שהיקום דואג לזה
אם הוא התעקש שיבואו לבקר אותו, זה בגלל שהוא הולך למות, למרות שהוא לא יודע את זה, אבל היקום דואג לזה.. את מצליחה להבין אותי? כי זה דיי מסובך להסביר את זה ככה
אני מאמינה שיש איזון כלשהו שנשמר, שלא תלוי באף אחד, פשוט בחיים עצמם.

שואל השאלה:
כן אני מבינה את הכוונה שלך..
וזאת. הכוונה שלי, בטוח זה מין רפלקס כזה של "זהו" ואז כאילו לא יודעת..