דברים שרק דתיים יבינו?

הכללות, שבת זה היום הכי כיף בשבוע

דתי שווה חרדי שווה מתנחל שווה גזען והומופוב

שכל הזמן שואלים "מה את מתגייסת?"
שפותחים את הטלפון במוצאי שבת ויש הרבה הודעות
[לשואלים (לתגובה מתחתיי), אני דתייה.]
אה הבנתי לא משנה, ביקשו דתיים (בנים) ולא גם וגם אז שכחו מהתגובה הזאת

רותם בקשו דתיים..^^

שעמום בלתי פוסק בשבתות הקיץ.

שאת רואה חצאית ממש יפה אבל היא מעל הברך ):

מה את דתייה? איך את לובשת גינסים?/איך את מדברת עם בנים?/מותר לך חבר?/איך את חייה ככה?

לראות מישהו עם כיפה ברחוב ולחשוב שזה אבא שלך ולתת לו יד

נראה לי שרק דתיים יבינו מה זה "חלייס" (לא כולם רק הבחורי ישיבות) ויש עוד המון דברים

^החלייס היא באמת רק על הבנישים, וגם אז לא אצל כולם.

נכון נראה לי רק אצל אשכנזים משתמשים בזה אבל נראה לי שגם רוב ספרדים ומזרוחניקים יודעים מה זה

לקרא ספר אח"צ שלם בשבת ובמוצ"ש מילון הודעות
כל הדוסים אותו הדבר
מילים של בחורי ישיבות(כמו מי שאמר לפני חלות ומיגו ונפקא מינה וכד"ו)
שחרית ברכבת(אני היחיד?)

התענוג שבלהדליק את הפלאפון אחרי שבת

^
אתה כבר לא דתי עוף מכאן

לא לא, אני עדיין דתי.

זאת אומרת, אני מניח שזה תלוי איך אתה מגדיר דתי, אבל אני שומר שבת וכשרות וחי כמו דתי למרות הדעות שלי.

^
אחרי כל המאמרי כפירה שלך?

כן.

אילו מאמרי כפירה?
אוקיי עכשיו אני רואה שזה מרקו רויס לשעבר... בכל מקרה סוציולוגית הוא דתי.

אני מניח שהוא מתכוון לאתאיזם.

אז אם הבנתי נכון אתה בעצם אטאיסט שמקיים דברים שנוגדים את האמונה שלך

תן לי לדייק אותך: אני בעצם אתאיסט שמקיים אורח חיים בהתאם לדת שאני לא מאמין בה.

אני צעיר יחסית כמו שתראה אם תסתכל בפרופיל שלי, ומן הסתם גר עם המשפחה שלי שהיא דתייה.
אז האתאיזם לא מתבטא ממש חוץ מכאן ובראש שלי.

אז תן לי לדייק מדבריך אתה בעצם רובוט שמקיים על עיור דברים שנוגדים את אי אמונתך בגלל הפחד מ-מה שאנשים יגידו.
אז כדאי לך לנסות לבטא את ה''אתאיזם'' הזה שבראש שלך כלפי חוץ אולי מישהו יצליח להגיע איתך לשיח פורה ולהראות לך היכן הן טעויותך.

אם כבר להיכנס לקטנות, רובוט לא מרגיש פחד.
ובעיקרון אם בא לך להגדיר את זה ככה, אתה מוזמן. אבל הסיטואציה הזאת הרבה יותר מורכבת ממה שאתה חושב.
אני עוד צעיר, ולא רואה סיבה לדבר על האתאיזם שלי בהתחשב בקונפליקטים והסיבוכים הפוטנציאליים.

אני מדבר כאן הרבה על הנושאים הקשורים לכך, מתעניין בנושא וחוקר אותו, כשאחליט שמתאים לי אני כמובן אדבר עם מי שצריך ואעדכן אותם בדעות שלי.
לא נדרש הרבה בשביל להגיע לשיח איתי.
ולעולם לא יחסרו לי שיחות על הנושא ואנשים לדבר איתם על כך.

אה אז אתה מונע ע''י פחד?
אין ספק שמונה זה דבר מורכב ואין ספק שאתה צעיר, אבל אין שום סיבה לא לפתוח את זה מול ההורים שלך או מול הרב שלך ולהגיד להם אני מצטער מאוד אבל ''יש לי בעיות באמונה'' וקשה לי אם א' ב' וג' אתה לא הראשון וגם לא האחרון.
תפקידם של הסובבים אותך הוא הרבה פעמים באמת לעזור לך אבל אם זה לא בא ממך זה לא יהיה אפקטיבי כלל.

שאמונה*
עם*

אני לא מונע על ידי פחד, ושוב, הסיטואציה הזו הרבה יותר מורכבת ממה שאתה חושב.
זה נטו חשיבה כזו:
אני אתאיסט.
אני לא רואה הכרח לספר למשפחה שלי על כך.
החסרונות של צעד כזה יכולים בקלות להתעלות על היתרונות, לפחות כרגע.
לכן אני לא אומר כלום על זה עוד, אלא אחכה לזמן מתאים.

אני לא בסיטואציה של "בעיות באמונה"
ואני לא במצב שאני רוצה להאמין ומרגיש שאני במשבר או משהו כזה.
אם יש לי שאלה אני שואל את מי שאני יכול.
וכן, גם אבא שלי נכנס בהגדרה הזו חלק מהזמן.
בכל אופן, אני לא אבוד או מבולבל, ולא צריך עזרה בשביל להגיע חזרה ליהדות או משהו כזה, אני מחפש תשובות לבעיות שלי ומתייעץ עם מי שאני רואה לנכון.

אתה יכול להכחיש כמה שאתה רוצה אבל אתה מונע רק על ידי הפחד.
אתה מתפלל תפילת שמונה עשרה וחושב על אתלתיקו בארסה אתה הולך לבית הכנסת ובוהה בתקרה אז אני שואל שוב מה הטעם?
אין שאלה בכלל שלספר להורים יהיה קשה אבל אולי אם יתקיים איתם דו שיח זה יכול לעזור לשניכם.
טבעי שאתה תהיה במצב של אי רצון להאמין כי הרי אם תאמין זה מגביל אותך באוכל שינה חברות וכל ''ההנאות'' של העולם אז למה שתרצה להאמין? אז חיפשת תירוץ טוב לברוח מזה, מצאת. יופי, עכשיו אתה לא מנסה לברר תשובות אתה מנסה לברוח.
כמו שאתה אמרת, אתה עדיין צעיר. אני מקווה כשתתבגר קצת אולי תמצא בחזרה את דרך הישר.
לפעמים כשקשה לא צריך לברוח צריך להתמודד.