פעם ראשונה שכתבתי משהו מהסוג הזה , אשמח לדעות...

מביט בה כבר שעות
מסתכל עמוק בתוך עיניה היפות,
וחיוכה המאיר מחלחל בתוכי עמוק.
ומסביבי שוררת דממה,
ולרגע מצאתי בחיי שלווה.
ולא היה מאושר כמותי בעולם
כשאני איתה כל הרע שבי נעלם.
ועיניה לי הכל אומרות,
רצינו להמשיך לשבת שם שעות,
לשבת ולבהות.
אבל הדממה נשברה לקול צלצולו של השעון,
ראיתי אותה הולכת ומתרחקת ואיתה האור.
וכשנעלמה, נפקחו עיניי, התעוררתי מחלומי,
חיוך על פניי ותפילה בפי.
קמתי מחייך וכולי תקווה,
אוליי היום אמצא אהבה.