משהו שכתבתי.. מה אומרים?

יש משהו בגעגוע שמפרק.
מפרק לחתיכות כלכך קטנות שאני לא מבינה בכלל איך אני אמורה לאסוף את כל החתיכות האלה ולהדביק אותן יחד
והכי כואב בכל הסיפור הזה, זה שהכול מתפרק עכשיו בגללך.
ואיך בדיוק אמורים להתמודד עם כל זה בכלל?
כולם חושבים שזהו, עבר שזה לא כואב.
נכון, אני לא מדברת על זה. כי זה יותר כואב להתחיל להסביר הכול.
אבל זה לא אומר שהתגברתי על הכול, שהכול עבר.
האמת היא שאני לא יודעת בכלל איך להתמודד עם זה, אני נופלת כל כך הרבה בגלל שאני חושבת שכבר קמתי. אבל לא קמתי, אני פשוט צריכה אותך.
נמאס לי שכל דבר קשור אליך איכשהו
כאילו נהיית חלק שאי אפשר בלעדיו אבל יותר טוב בלעדיך.
איך בכלל נתתי לעצמי להתאהב בך?
הזהירו אותי שאהבה זה כואב, ועם כל זה שהיא מדהימה זה גם הדבר הכי כואב שאפשר לחוות.
פחדתי מזה, ואתה אמרת שלא תפגע,
אבל זה לא עזר בכל זאת פגעת.