כשאומרים שהזמן זה התרופה להכל והוא מרפא הכל זה נכון?

תקשיבי, הזמן כן מרפא את הכול תחשבי יש למישהו צלקת הזמן גורם לה להגליד, ובנוגע לסיבה שלך הזמן כן מרפא פרידה ואם אהבת אותו אז יקח לך זמן כנראה, השאלה היא כמה את חזקה ואיך זה יעבור לך ואני די בטוח שישאר לך "צלקת" מהפרידה הזו אבל הזמן ירפא גם אותה

זה נכון רק במצבים שאין לך שליטה עליהם, אבל למשל בדיכאון - אם את פשוט תתני לזמן לעשות את שלו המצב רק יחמיר.

שואל השאלה:
אז איך אני מעבירה את הדיכאון
כל דבר מזכיר אותו
עם מי אני אדבר בלילות?
למי אגיד בוקר טוב?
למי אגיד לילה טוב?
אני מרגישה שאני לא מסוכלת לאהוב יותר

עם הזמן זה נהיה כואב פחות אבל זה לא נרפא

הטעות שלך הייתה שהיית תלויה בבן אדם, את לא אמורה להיות זקוקה למישהו. את צריכה לזכור שאת בן אדם בפני עצמך ואת יכולה להסתדר לבד, ועם כמה שזה נשמע קלישאה זה באמת ככה. תראי מה תעשי, תזמי מלא דברים עם חברות שלך, תראי סדרות שממש סוחפות אותך ומעניינות אותך, אם את רוצה את יכולה גם ללכת לפסיכולוג או לא יודע מה סתם כדי לפרוק, העיקר דברים שיגרמו לך להרגיש יותר טוב ותעסוקה שתעזור לך לשכוח מזה. לא משנה מה, הכי חשוב זה שלא תתני לזה להשתלט עלייך. ואני אומר לך מניסיון כשזה נוגע לדיכאון למרות הגיל שלי, היו ימים שלמים שלא זזתי מהמיטה ורק רציתי למות וחודשים רצופים שלא הלכתי לבית ספר והזנחתי את עצמי אחושרמוטה. הנקודה היא שאם את נותנת לזה להשתלט עלייך את רק דופקת את עצמך. אז יאללה, לכי לישון. את לא צריכה לילה טוב ולא שטויות.