תגידו, זה נורא שאחרי שאני כותבת פרק בסיפור שלי אני נכנסת לסטיפס? אבל תגידו את האמת.

לא

שואל השאלה:
לא יודעת
כאילו חשבתי על זה שאחרי שאתה מסיים לכתוב אתה אמור לשבת ולהרהר על מה שכתבת, לא?

שואל השאלה:
מה זה אומר יותר מדי אופי?

כשאת מחליטה על כל כך הרבה פרטי אופי שזה כבר לא מציאותי. נניח דמות שאוהבת גם לצייר, גם לשחק (acting), גם לכתוב, גם לפסל, גם לבשל, גם לאפות, גם לשיר, גם לרקוד, גם לנגן, גם ספורט, גם זה וגם זה... ברמה שזב מרגיש כאילו היא אוהבת פשוט הכל. יש אנשים כאלו, אבל הם לא דמויות טובות. אך אחד לא מתחבר לדמויות שאוהבות הכל וטובות בהכל. זה יותר מידי אופי, כל כך הרבה שזה כבר נראה שטוח שוב.

שואל השאלה:
איך בכלל כותבים על דמויות כאלה
רק התיאור עשה לי כאב ראש

התשובה פשוטה, לא כותבים ^-^

כן זה הדבר הכי מזעזע ששמעתי עליו וואו




נו באמת, מה הקשר בין הדברים?

לא... למה זה אמור להיות רע :)

למה שתשבי להרהר במה שכתבת אם זה לאמה שמרגיש לך נכון? את צריכה לעשות מה שעושה לך טוב.
אין נכון ולא נכון בכתיבה, לא בקטע הזה לפחות. יש רק כמה דברים ספציפיים שאפשר לטעות בהם בכתיבה, והם דקדוק, בניית אופי לדמויות(לא מספיק אופי/יותר מידי אופי/תיאור אופי שלא מתחבר למה שהדמות עושה ואומרת), בניית עלילה(משעממת/לא מפורטת מספיק וכו') ובניית עולם(לא מספיק פרטים/סתירות פנימיות לא מכוונות וכו').
בתהליך הכתיבה עצמו אין נכון ולא נכון. יש אנשים זלשבת ולחשוב על מה שהם כתבו עוזר להם, יש כאלו שדווקא עוזר להם לנקות את הראש.
לי עוזר לקחת הפסקה מהסיפור ולחזור עם ראש נקי, אבל לפעמים כשיש לי פרץ השראה אדיר אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב על הסיפור ואמשיך להרהר עליו גם אחרי שסיימתי לכתוב.