2 תשובות
מרגע שהיהודים התיישבו בארץ הקודש הם התחילו לספור ולשמור מחזורים של שבע שנים. כל מחזור כזה הסתיים בשנת שבתון2 המכונה שנת "שמיטה"- שפירושה המילולי הוא: שחרור.
בשנת השמיטה תושבי ארץ ישראל חייבים להפסיק לגמרי לעבד את שדותיהם. הם גם מוותרים על בעלות פרטית של שדותיהם; כל מה שגדל מעצמו נחשב לרכוש הכלל, הפקר, וכל אחד יכול לקחת ממנו.

שנת היובל ביהדות הייתה שנה מקודשת אחת לחמישים שנה, שבה העבדים היו משתחררים, והנחלות היו חוזרות לבעליהן המקוריים.
שנת שמיטה זה מידי שבע שנים
לא עובדים את האדמה
זה כמו שבת ולתת לאדמה לנוח ועוד..

יובל זה מידי חמישים שזה ועושים סוג של ריסטרט.
עבדים משתחררים קרקעות חוזרות לבעליהם ועוד הלכות לגבי רכוש ועוד.
ממליץ לחפש במקרא או עוד קצת באינטרנט על הסברים יותר מובנים משלי.
תודה למחברת שלי מכיתה ח'