אתמול הייתי במיון

ופשוט אף אחד לא הגיע לבקר אותי לא משפחה לא חברים לא בן זוג. באמת הרגשתי חוסר אונים וכאב לב חד כזה ולא הפסקתי לבכות והלב שלי כאב יותר מהסיבה שנשלחתי למיון.
כמעט ברחתי מכולם, אבל אמרתי, לא, אני חזקה. אני אוהבת את החיים. מתישהו יבוא בן אדם אחד שיהיה לו אכפת ממני. אני מחכה... אני חיה לבד למי שתוהה לעצמו.