הכלבה שלי נפטרה.

לא בגלל שהיא נדרסה.
לא בגלל שהיא הייתה זקנה.
לא בגלל שהייתה לה מחלה.
היא הייתה בהריון.
הגורים שלה גם נפטרו.
חמישה כלבים נפטרו.
ברגע אחד.
בשנייה אחת.
ולמה?
בגלל שהיא הלכה לשכן.
היא ידעה כמה שהוא רע.
היא הלכה ונבחה עליו כי הוא התקרב לבית שלנו.
היא נבחה ונבחה.
והוא? מרוב שהוא שונא אותנו.
הוא נתן לה את הבעיטה של החיים.
לתוך הבטן.
לתוך הרחם.
היא צעקה.
היא צעקה את כל הכוחות שלה.
והיא שרדה.
אבל ביום של הלידה?
היא לא ילדה.
ולא הבנתי למה.
עד שאח שלי סיפר לי שזה מה שקרה.
ומה הכי כואב?
שהיה לה את התאריך יום הולדת.
בדיוק כמו שלי.
לא זכינו לחגוג השנה.
אבל שנה שעברה חגגנו.
היא הייתה בת שנה וקצת.
איך בן אדם יכול להיות כזה אכזרי?
כזה רע?
חמש כלבים במכה.
מה עושים עכשיו?
מה עושים מפה?
נותנים לו לשתוק והזמן עושה את שלו?