מישהו/ מישהי יכול/ה לתת לי חוות דעת? פליז.. אני אעריך את זה מאוד❤

טוב אז זה קטע שאני כתבתי ממש בכמה דקות כיאלו הוא די מאולתר.. אני ידעתי מה הרעיון שאני הולכת לכתוב עליו אבל את המילים עצמם לא ידעתי.


אני מאזינה לה, לזו שהיא החברה הכי טובה שלי...

מאזינה לה מספרת בגאווה ובסוג של התרגשות על ה"סבל" שהעבירה אותי, על היחס המגעיל, המסריח, המשפיל ופוגע שהיא התיחסה אלי.

אני מאזינה לה.. לכל מילה, מקשיבה איך היא מעלה זכרונות שאני רוצה להדחיק , מעלה בי את אותן הרגשות הארורים שדאגתי להשתיק, מסובבת את החצים שאז, היא ירתה לליבי ונשארו שם.. ללא טיפול, ללא מחסום. כתם הדם הקרוש שיש שם שנוצר סביב החצים כדי לעצור את הדם, נקרע מעוצמת הסיבוב הפתאומית , מהזכרונות הפתאומים ומהרגשות שלפתע צפו והתערבבו יחדיו. היא מסובבת את החצים שאני מפחדת להוציא שמא יאבד יותר מידי דם בעט הוצאתם ובמקום שירפאו... הלב לא יעמוד בכמות הדם שתזלוג החוצה יחד עם הדמעות והכאב, והדם יכתים את שאר אברי הגוף עד שמרוב כאב אינם יוכלו לתפקד קראוי.

דמעות עדינות מופיעות בקצוות עיני ואני מנסה לנשום ולהרגע, לא כאן.. לא מולן.. לא מולה.

היא מספרת להן ואני רואה את מבטיהן המזועזעים, "איך היא עדיין חברה שלה?" זו מחשבה שאני בטוחה שחלפה בראשן.. אבל לשאלה הזו גם לי אין תשובה, אני פשוט מאמינה שהיא השתנתה.

אני אומרת לה שסלחתי לה על הכל.. אבל זה שסלחתי לא אומר ששכחתי, לא אומר ששכחתי את הבדידות והרגשת ה"מנודה", לא שכחתי איך שאת החלפת אותי בשניה, ולא רק זה.. אלה גם את סודתי חשבת שזה בסדר לחלוק עם חברתך החדשה שהייתה אז, ששנאה אותי רק בגלל שאני לה סירבתי, שאני לא כמו כולן לה שתקתי.

היא שנאה אותי כי היא פחדה ממני , היא שנאה אותי כי אני נשארתי אני, בזמן שכולם השתנו בשבילה, היא שנאה אותי כי היא ידעה שאותה האחת שהייתה חברה שלי ועכשיו היא חברה שלה... בקלות תחזור להיות חברתי .



בשניה אחת אני מבינה שמבטיהן עלי ואני יוצאת מהמחשבות שלי, מסתכלת על חברתי הטובה שיושבת לצידי... והמחשבה היחידה שעוברת בראשי היא: שרק תנסה שוב לשבור אותי.

"הכל טוב?" היא שואלת ואני במהירות מהנהנת... "כן , ברור" אני אומרת בתקווה שאני בעצמי אמין לדברי. "את בטוחה?" היא שואלת אותי שוב בקולה הבוחן, "כן." אני אומרת בקול יציב יותר עכשיו. אני נושמת עמוק, הלוואי ויכולתי להאמין למילים שיוצאות לי מהפה..


מה דעתכם/ן?