איך דפקתם לעצמכם את החיים השנה?

קיבלתי נכשלים ודי הברזתי מהלימודים בגלל בעיות חברתיות ולא הבנתי שאני יכולה להצליח גם בלעדיהם (הילדים שהציקו לי)

חזרתי לסטיפס.

העלתי "פוסט" אנונימי אובדני לאינטרנט ומשטרה באה לבית שלי ב-1 בלילה, קבענו פגישה עם פסיכיאטר והתחלתי טיפול תרופתי כי יש לי דיכאון וחרדה חברתית :)

דפקתי לעצמי בהמון דרכים,אני מעדיפה שלא לכתוב פה כי זה אישי מידיי.

נרשמתי לפה...

שכחתי לעשות עבודת הגשה ונשארתי ער עד 2 בלילה אתמול, ועכשיו התעוררתי ב5 כדי להספיק לסיים. בקיצור אני על 3 שעות שינה בגלל שלא עשיתי את העבודת הגשה

לא עשיתי שיעורי בית לפחות 7 פעמים

המון דברים קרו 0-0

שואל השאלה:
למי שמתעניין-
לפני כמה חודשים, הפסקתי להגיע לבית ספר,
עקב הצקות, השפלות וחרדה חברתית.
ההורים שלי וצוות הבית ספר עלו על זה רק לפני שבוע, הקשבתי לשיחה שלהם מבלי שהם ידעו,
והמורה אמרה להם שאני לא מדברת בבית ספר, ושנראה לה שיש לי מחשבות אובדניות.
ואח שלי אוטיסט, אז קישרו את זה אליי ואמרו
להורים שלי לקחת אותי לאבחון, למרות שאין לי אוטיזם. ופשוט דחפו את כל הבעיות שיש לי לתוך השיחה, כמו הפרעות אכילה, דכאון ועוד.
קבעו לי תור לאבחונים, אומרים לי לקחת כדורים, רשמו אותי לפסיכולוג, ההורים שלי רוצים לרשום אותי לפנימייה, ובגלל כל הימים שלא הגעתי, פספסתי את כל המבחנים
אז תכלס, אין לי תעודת מעבר.
ואם זה לא מספיק, ילד בן 12 מהבית ספר לידי
נדרס ומת אתמול (עידן לוייב).
זה אולי לא אח שלי, אבל זה החזיר אותי שוב למחשבות אובדניות, ונזכרתי כמה החיים קצרים
הייתי בזה כבר והיה לי קשה לצאת מזה.

ישנתי כל יום שעתיים ואכלתי ג'אנק

עליתי ל5 יחל מתמטיקה והציונים שלי בפח

למה מינוסים זה הורס לי את התעודה -_-

אה וגם הברזתי יותר מידי

מצטערת לשמוע על כולכם:( מקווה ש2020 תהיה יותר טובה בשבילכם ותאיר לכם פנים:-)

ולשאלה שלך, השנה פשוט הפסקתי להרגיש. לא יותר אם זה טוב או רע, מניחה שזה רע. אבל מצד שני אני לא מרגישה כאב כי אני כבר לא מרגישה כלום:) חצי חיה חצי מתה.
ואני חושבת שזה היה השנה, התחילה לי דה ראליזציה בעקבות וויד אבל אני לא זוכרת אם זה היה השנה או לא (חחח אירוניה)

לא השקעתי מספיק בלימודים

לא דפקתי כלום
השנה הייתה מושלמת

הרחקתי מעליי את החברות שלי, למה אני תמיד עושה את זה?

כל יום אני ישנה בממוצע 5 שעות, יש לי בכל יום 8 שעות מול מסכים, אין לי חברים

שתיתי חלב פג תוקף ושילמתי על זה בקלקול קיבה

בהרבה דרכים שונות.

הורדתי ממוצע של 96 שנה שעברה ל79 השנה.

וואלה עזבתי תעבודה לא פרשתי מהלימודים עזבתי תבית גרה אצל חברה ומעבירה תזמן בשינה מספיק?

היתגייסתי לצהל

טעות חיי.
לעולם לא אסלח לעצמי ולצבא

תאמת שהיא הייתה דיי חיובית ברובה מאז שהתחילה שנת הלימודים הכל התפקשש לי
אני כבר פחות שם על הבית ספר לא אכפת לי לאחר לא לבוא בכלל ככ אין לי כוח כבר לזה אני רק שומע בית ספר בא לי לבכות יש לי ככ הרבה מבחנים בהפרשים של יומיים שלושה ואין לי מושג איך אני מצליח להוציא עדיין ציונים טובים
שבעיזם הלפפ
אחרי שהתאמצתי ככ לרדת במשקל שלי 40 קילו העליתי 10 אני פשוט לא מצליח לחזור לעצמי התחלתי לאכול ככ הרבה וככ הרבה דברים שלא העזתי לגעת בדיאטה ואני ככ מצטער על זה
אני פשוט מרגיש ככ עייף מהחיים שאני עובר עכשיו זה ככ קשה אני מרגיש שאני הולך לתהום של השומן והגוף השמן הדוחה והמגעיל שהיה לי וככ לא בא לי אין לכם מושג כמה התאמצתי על זה
הגעתי להבנה שאני גיי אבל אני פשוט לא משלים עם זה גם המשפחה שלי ברובה הומופובית החברות שלו אומנם לא למרות שרובן בעצמן ביסקסואליות אבל כולם מסביבי נראים לי הומופובים וגם ברשת יש ככ הרבה תגובות הומופוביות שקשה לי לזכור ולראות את אלה שלא וככ קשה לי עם זה אני לא יודע אם אי פעם אצא מהארון אך עם זאת אני הייתי רוצה אהבה ראשונה בגיל 16 (הגיל שלי חח) כמו בסרטים להרגיש בפעם הראשונה אהבה כזו לחבק מישהו לנשק מישהו אפילו רק להחזיק ידיים עם מישהו זה מרגיש ככ כיף וקסום
זהו בערך

קיבתי נכשלים בשנה החשובה כיתה ט

i got std

הרעבתי את עצמי
למזלי אני בריאה עכשיו
אבל זה לגמרי דפק לי את השנה

אני חרא בלימודים
אני קנאית זה הרס לי הרבה חברויות
ב2019 אובחנתי עם חרדה חברתית ודיכאון

ניכנסתי לאישפוז פסיכיאטרי קיבלתי כדורים לא למדתי כבר 3 שנים
והייתי ברכוב חצי שנה

ילדה התלוננה עלי במשטרה ואולי יפתחו לי תיק

חרא שנה הכל הלך לי לפח אבל אני הולך לתקן הכל במחצית ב

האם זה מוצדק ^ סופט גירל

התחילו לי התקפי חרדה שמהשנה ילוו אותי..

קיבלתי נכשלים על ימין ועל שמאל, יש לי היום בגרות ואני לא מוכנה בכלל, אבא שלי רוצה שאני אהיה רופאה בכלל והוא מכריח אותי לעלות לא יחידות מתמטיקה, ההורים שלי לא מנסים להבין אותי בכלל, גיליתי שאמא שלי בוגדת באבא שלי (והיא עדיין בוגדת בו) סבתא שלי נפטרה בדצמבר האחרון, יש לי אח עם אוטיזם אז רוב תשומת הלב וההקשבה הולכת אליו אז לא סופרים אותי בכלל, אמא של מעדיפה את הכי היותר קטן, והמשפחה שלי מעדיפה את אחותי הגדולה יותר (הם מעדיפים את כל האחים שלו יותר)

רשמתי פוסט אובדני ויום אחרי זה היועצת ידעה וכל היום הזה היה רק שיחות עם פסיכולוג וההורים שלי הוזמנו לבית ספר

או וואו
שמתי זין על בצפר והברזתי מלא ואז הפסקתי עם זה כשחזרתי לזה זה נגמר בתחנת משטרה תיזהרו עם מה שאתם עושים

הייתי יותר מידי ואני עדיין שקופה ליד הקראש. כל מקום שהוא הולך אני אחריו. טוב מה אני בסך הכל דואגת לו :) (חשוב לציין שהוא לא יודע מי אני אבלל הוא מסתכל עליי הרבה)

אהבה כושלת אני חושב לאדע זה מסובך גיל 16 זה גיל גרוע..

חחחסמים

השמנתי
נכשלתי בלימודים

אז באמא שלי שאני עוקפת אותך

אבל אני לא יכולה לפרט עכשיו וזה די אישי:))

עליתי ליא זה דפיקה עצמית בפני עצמה

התאהבתי בבת, נכנסתי לדיכאון, אני על תרופות, פיתחתי ocd, חרדה חברתית, לול החיים שלי בזבל

עישנתי מלא לא למדתי לאף מבחן או בגרות הפסקתי לעשות ספורט נזכרתי להיות ילדה חרא וחוצפנית להורים שלי בגיל 17 במקום 14 נכשלתי 6 תאוריות אז אין לי רישיון ישנה כל יום 4 שעות אני יותר מידיי בפלאפון נותנת לבנים להתייחס אליי כמו חרא ההורים שלי זורקים אותי מהבית בלי בגרות אז אהיה הומלסית בזמן הצבא או יה

אליסון דילורנטיס1 - לא , היא עשתה זה בכוונה כדי שישימו לב אליה
עכשיו כולם שונאים אותה

הסכמתי לעשות משהו שלא רציתי

הייתי תלמידה מצטיינת ועכשיו הציונים שלי קרובים ל60 בהכול
נהייתי סוג של זונה של השכבה למרות שבתכלס אישית לעצמי זה עושה טוב לא יודעת למה
התאהבתי ביזיז הכי נכה רגשית שלי שלא שם עליי בכלל
והבעיה שאני מתאהבת בכל מי שעושה לי רע לא יכולה לחיות חיים רגילים מבלי להשתעמם או להימאס מהם
ובכללי החיים שלי דפוקים אני לא מתה על חברים אבל מראה כאילו כן,אני מעדיפה חברה של בנים מבנות זה יותר קל לי פשוט וגם עם ידידים רגילים אני לא כל כך אוהבת לדבר ולצאת
קולטת שעוד מעט נגמר בית ספר ואני ממש בדיכאון מזה כי הרגלתי את עצמי לחיים בבית ספר ועכשיו להתחיל חיים חדשים ולהכיר אנשים חדשים זה כל כך לא בשבילי,כל כך לא מוכנה לחיים שבחוץ..וזה לא הכולל אבל קיצור חיים דפוקים

הרחקתי ממני את כל האנשים שאני מכירה כמו שאני עושה כבר 17 שנה
נפגעתי מכמה טמבלים מהכיתה ולא הסכמתי להגיע לבצפר חודשיים
חשבתי שישלי סיכוי לחיי חברה והלכתי לטיול שנתי לבד ואכלתי מלא חרא וזה עירער לי תמצב הנפשי עוד יותר
המשכתי להיות בודדה ומסכנה ומכוערת כמו תמיד לא הוצאתי תצמי מהבועה שלי
ואני כנראה אמשיך לעשות את זה אז :/ יאי

אני מצטערת לשמוע כל מה שעבר עליכם
האמת שנדפקתי הרבה ואני בטוחה שיש עוד הרבה כי בעצם ככה זה החיים נופלים קמים ושוב נופלים אבל קמים יותר חזקים
אז להגיד שלגמרי נדפקתי? זה יהיה לשקר כי אפילו אם לא נהייתי חזקה יותר אני יכולה לתמוך במישהי\ו במצב כמו שלי כי אני אבין אותו\ה הכי בעולם .

הסתרתי משהו מאמא שלי ואז זה הגיע לבצפר והיא גילתה דרך הם והיא נתנה לי עונש שלא אהיה לי ווצאפ ורשתות חברותיות במשך שנה.

שואל השאלה:
לאנונימית שאמרה שהמצב שלה די דומה לשלי, אשמח אם תכתבי כאן הודעה לא אנונימית ואפנה אליך בפרטי, ונדבר אם את רוצה.

ומצטערת לשמוע על מה שקרה לכם, גם אם זה דברים קשים וגם אם פחות... לא נעים לקרוא.
מקווה שתפתרו את זה בקרוב, אל תוותרו.
הכל עובר בסוף❤

לא למדתי מתחילת השנה, לא הכנתי שיעורי בית, לא עשיתי מבחנים, אין לי חברים, שלחו אותי לפסיכולוג בגלל מחשבות אובדניות, בזבזתי בערך מאה דולר על משחקי מחשב, מתתי פעמיים(לא לשאול איך זה אפשרי), חטפתי מכות כמעט כל יום בגלל היותי לטהב והצלחתי לקרוע לעצמי מיתר קול. עוד?

לא נשרתי מבית ספר... אני כן אנשור בעוד חצי שנה tho

השמה הרסתי לעמי את כל הפאקינג חיים אני בלי בית ספר(מחפשת) לא עשיתי את כל הבגרויות אז גם לא תהיה חי בגרות העלתי כמעט שלושים קילו רבתי עם כל האנשים שחשובים לי התחיל לי הפרעות אכילה אני נהייתי אובדנית והרסתי לעצמי את הכבד את הריאות ושרפתי מיליון תרים במוח וכל החרא הזה השפיע על אח שלי הגדול והרס לו את הכל (דיכאון הפראות אכילה ונשירה) אהה ואני בדיכאון:)

העלתי איזה 7-10 פוסטים אובדניים (לכאן, לסטיפס ולעוד אתר בשם "askpepole"), המשטרה והרווחה הגיעו לבית שלי, הרווחה כמעט הוציאו אותי ממנו (יאי =_=),
המשטרה עוקבים לי אחרי הטלפון, התחלתי לחתוך, הייתי עצבנית והתוודתי על זה ו.. זו רק ההתחלה אבל, כן, דפקתי אותם.

עריכה: וכן, כמו שאתם רואים, לא התאבדתי אז דפקתי אותם בעוד צורה.

אין מצב שהחיים שלי יכולים להידפק יותר ממה שהם נדפקו ב2017

שואל השאלה:
^האנונימית החמישית
גם אצלי זה קורה, בערך.
מציעה לך לשתף מישהו שאת חושבת
שתוכלי לסמוך עליו ושיוכל לעזור לך.