מי פה עבר/ה בולמיה/ אנורקסייה?

מוזמנים לשתף, נ.ב, הטקסט הזה בשבילכם, ובשביל לעלות את המודעות, מוזמנים להביא דעה(:


אני שמנה
כן,
אני שמנה
מאוד שמנה.
אני מסתכלת במראה וכל מה שאני רואה זה קפלי שומן, כרס, שוקיים צמודות מידי.
אני שמנה
אז אני מקיאה,
מקיאה את הנשמה שלי
ארוחה אחר ארוחה
יום אחרי יום,
עד שאני כבר לא שמנה
ירדתי במקשל
אני כבר לא צריכה להקיא,
יש לי רווח בין הרגליים ובטן שטוחה
כמו שרציתי
אבל אני כבר לא יכולה
הקיבה שלי הצטמקה, הגרון שלי שורף
עכשיו אני לא יכולה לאכול בכלל.
כלום.
אני קורסת
בבום אחד,
עד שלא נשאר ממני כלום
עד שאין לי כוחות
עד שאני מתה.
// // // //
פעם הייתי שמנה, היו לי קפלי שומן, כרס ושוקיים צמודות.
אבל הייתי מאושרת,
גאה במי שאני,
עד שהוא בא ואמר לי: "אף אחד לא יאהב שמנה כמוך".
עד שהוא אמר לי: "זה כל-כך דוחה".
הייתי שמנה
אבל שמחה,
שמחה מאוד
עד שהוא בא, זרק את המילים שלו
והרס אותי...