מה אתם אומרים על מה שכתבתי? אני רק התחלתי לכתוב אז תהיו עדינים (13)

זה היה היום הזה, לפני שבוע שהתקשרתי אלייך ולא ענית לי, התקשרתי, לא הפסקתי לכתוב לך הודעות, ואתה? סיננת
יום אחרי אימא שלך התקשרה ואמרה לי "היי תקשיבי, תגיעי אלינו בהקדם"
כמובן שישר נסעתי אלייך
הגעתי אלייך וראיתי את אימא שלך , לא מפסיקה לבכות , היא אמרה לי "שבי אני צריכה לספר לך משהו" ישבתי בבהלה ואז היא אמרה לי שאתה, כבר לא כאן. לא הפסקתי לבכות לא הפסקתי להתקשר אלייך לשלוח לך הודעות לרוץ בכל הבית כמו משוגעת , והמחשבה שאתה כבר לא תהיה איתי כאן, הורגת, שורפת.עמדנו להתחתן,היינו חודש לפני החתונה שיא ההכנות, ואתה בסך הכל נסעת לבחור חליפה. לא מאמינה שככה נגמר. לא מאמינה שאני לא אראה אותך יותר, מחבק אותי ומנשק אותי, האהבה שלנו הייתה עוצמתית וחזקה . לא מאמינה שאנחנו לא נלך יותר כל יום שישי בערב לאכול גלידה ביחד. לא מאמינה שעכשיו אתה לא כאן. ושאלתי את עצמי: למה זה מגיע לי? למה זה מגיע לך? אני לא מאמינה שעכשיו אתה כבר בעולם אחר, בעולם המתים.
למה אלוהים לוקח רק את הטובים?
מאז העולם שלי נחרב, אין ובחיים לא אמצא כמוך! אהבתי אותך בכל רגע ואתה? הלכת , ולא תחזור.
שלך, ארוסתך.