אימא שלי עדיין אומרת שאין לי חברים..

כל חיי בערך תמיד הייתי לבד, אימא שלי תמיד אמרה לי שאין לי חברים בגלל זה. אבל ביסודי למזלי כן היו לי חברות שהיינו נפגשות פעם בכמה זמן בבית אחת של השניה. אבל אז הקשר טיפה התדדרדר... עכשיו אני פגשתי אנשים חדשים שאיתם אני מדברת בבית הספר ודווקא ממש טוב לנו ביחד, אבל אנחנו לא נפגשים. ולמרות כל זה, אימא שלי עדיין אומרת שזו לא חברות כי אני כל הזמן נמצאת בבית. אבל כן יש לי חברים!! במסגרת בית הספר!! וזה מספיק לי!! עד שסוף סוף מצאתי אנשים להסתובב איתם אחרי מלא זמן שהייתי לבד היא חייבת לומר לי בפרצוף שאני חסרת חברים בגלל שאני לא יוצאת מהבית. אני מיואשת.. זה גרם לי להרגיש כמו חתיכת לוזרית.. עד שסוף סוף קורה לי משהו היא חייבת להרוס.. איך אני יכולה להתמודד עם זה?