בבקשה תעודדו אותי אני מפחד להזדקן אני לא רוצה לגדול רוצה להישאר צעיר לנצח אני חושב על זהאני נהיה עצוב אני בן 18 מהלעשות?

אין לי מושג כי אני בדיוק באותו מצב חחח.
אבל אני כל הזמן אומרת לעצמי שיהיה מה שיהיה וכשיגיע הרגע אז אני כבר אתמודד איתו..

היום אמרו בחדשות שאריכות החיים היא עד 150 שנה

אז אל תחשוב על זה
תחייה את הרגע!

אתה זקן אני זקנה כולנו זקנים

נסיך אתה לא הולך להזדקן בקרוב.
אני בתור זקנה ממך כותבת זאת.

תהנה מהחיים כול עוד אתה יכול

מזדהה לגמרי.. זה ממש מדכא

מה מדכא? אנשים פה רק התחילו את חייהם
וזה לא שצעירים חסינים ממוות... אם בגלל זה אתם לחוצים

לא צריך לפחד ממוות. לא מרגישים את זה. אלא אם איזה מניאק עינה אותך לפני שמתת (לא עלינו) אבל אין לך מה לדאוג אחרי המוות אין כלום בדיוק לפני שנולדת.
כנראה שזה מה שיקרה אבל מי יודע אולי תחיה שוב בתור תינוק

^הוא לא מפחד ממוות, הוא מפחד מהתבגרות

ומה בא אחרי שמתבגרים חמודה?

אולי במקום להיות ציני ועוקצני תענה על השאלה שלו?
לשאלה - לא צריך לפחד מזה, זה טבעי.

קודם כך יש לך מלא זמן עד שתגיע לגיל שבו תיהיה זקן חוץ מזה בכללי אם תתאמן בגיל 80אתה תראה צעיר וחזק

גם אני ככה

במקום לפחד, תחיה את החיים כעת. אחרת גם תעביר חיים בפחד וגם תזדקן. יש דברים שאין לנו שליטה לגביהם בחיים, ורבים מאיתנו כלל לא מגיעים לזקנה.

גם אני זקנה ואני מפחדת למות אני בת 13 וחצי..אבל איזה באסה זה והרגע הכי מפחיד זה למות אמאא פשוט תעשה מה שאתה אוהב ותשכח מזה וגם תשמור על הבריאות כמו תזונה נכונה ספורט לדאוג לבריאות ולטפח את עצמך וזהו בעיקרון... יום טוב

אני ממש ככה, מרגישה פחד ענק מלגדול ועד לפני שנתיים הייתי באה לאמא שלי עם דמעות של בכי
עזר לי לחשוב על השני היפות שיהיו לי, על טיולים עם הילדים והבעל שיהיו לי, על החתונה שלי, על העבודה העתידית שלי, על דברים טובים שאני הייתי רוצה שיקרו
זה מנחם, וזה נותן לרגע תחושה של "הלוואי שהייתי כבר ברגע הזה"

אגיד לך מה, לעיתים אני אוהב לחפור על הנושא הזה אבל אסכם את זה הכי טוב שאני יכול:
נכון יש רגעים שרק בא לך שהשיעור יגמר? או שהרבע שעה המתנה לאוטובוס תעבור כבר? או ששבוע קשה יחלוף ויגיע הסופ"ש שיתחלף בשבוע אחר וכן הלאה?
שיעור שלמדתי לחיים:
אין אחד שיכול לעצור את הזמן, מה שמביא אותי בעצם למסקנה של ליהנות או לפחות לחיות כל *רגע* בחיים, אפילו את השיעור שלא נגמר, ההמתנה לאוטובוס או שהשבוע קצת קשה ועוברים אותו בכל זאת.
הרי בסוף נסתכל לאחור ונתרפק על כל רגע ורגע, שחלקם נזכור בבהירות, חלקם במעורפל וחלקם כנראה שלעולם לא ניזכר בהם עוד, לטוב ולרע.
אני בן 22 בקרוב, עוד לא טעמתי מספיק מהחיים האלו, וכבר אני מתגעגע למשל לגיל 18, מי ישמע כמה שנים עברו, אז תחשוב שיעברו עוד 50 שנה..הזכרונות האלו בספק אם אזכור אותם לצד התרופות, המרשמים ולדאוג לארוחה כשהנכדים יבואו בשישי לארוחה...
להזדקן בעיניי זה דבר יפה שכל אחד זוכה לעבור, הרי העבר זה משהו להתגעגע אליו, ההווה זה משהו לחוות אותו ולנצח אותו והעתיד זו הציפייה ללא ידוע בעצם.
יש לך עוד כל כך הרבה דברים לעבור, ירידות ועליות, המסע אפילו לא התחיל מבחינתך (: