פגעתי באמא שלי ולמרות שביקשתי סליחה והיא אמרה שהכל טוב אני מרגישה ממש חרא עם עצמי ושאני בן אדם רע ויש לי התקף חרדה מזה

תקשיבי לי! גם אני אמא!
חלק מהתפקיד של האמא הוא להכיל את הילד שלה. וחלק לא פחות גדול הוא לסלוח. את הילדה שלה, היא משתוקקת לסלוח לך ולהרגיש שהכל בסדר.
את לא בן אדם רע. את אנושית. ועצם העובדה שהתנצלת מלמדת על בגרות נפשית.

שואל השאלה:
תודה רבה! זה עדיין לא עבר לי, אני חושבת על זה כל הזמן, על זה שאני בן אדם רע ושהיחס שלה לא מגיע לי.. אמרתי לה דברים מתוך תסכול ומצוקה והיא התחילה לבכות ואז הבנתי את המשקל של הדברים. למרות הכל היא סלחה לי, אבל אני עדיין מרגישה שהיא נפגעה ושאני בן אדם רע

אני מניחה שאמא שלך בכתה בעיקר בגלל שהיא ראתה שקשה לך. אין דבר שיותר קשה לאמא מאשר לראות את הילדה שלה במצוקה. ולהיות חסרת אונים בקשר לכך.

הכל בסדר, הסירי דאגה מלבך. אמא כאן בשבילך. אמך הנהדרת דואגת לך, ברור שהיא סולחת.

כאמא, מה שחשוב לי זה שתהיה לי האפשרות לנחם את הילדה שלי. כל השאר לא רלוונטי.

שואל השאלה:
זהו, היא אמרה שהיא בכתה כי היא לא ציפתה לזה.. לא כי איכפת לה ממני

שואל השאלה:
מה.. מה זאת אומרת יש רק שני מגדרים-

אתה לא בן אדם רע
אשמח עם תפרט טיפה יותר מה קרה

יקרה, נשמע כאילו את נמצאת במלחמה בין קולות שעולים בך, הכאב והתסכול שביקשו לצאת ולהתבטא קודם לכן, ועכשיו האשמה על הדרך בה הם התפוצצו ממך.. כשבין לבין את אוהבת את אימך ורוצה להיות בנאדם טוב, וגם להרגיש טוב. אני שומעת איך את נקרעת בין הקולות האלה, כשהאשמה הייתה הדומיננטית כשכתבת פה. מתארת לעצמי כמה תסכול את חווה, כשבנוסף להכל את לא מצליחה להרגיש שאת בסדר- למרות שאימך סלחה. אני ממש שומעת אותך כורעת תחת נטל האשמה..

את יכולה לפנות לאתר סה"ר [סיוע והקשבה ברשת], ולשוחח עם אחד מאיתנו המתנדבים בצ'ט אנונימי, אם תרגישי כך שוב או אם תמצאי לנכון. אנחנו כאן כדי לחלוק איתך בנטל, ואולי להוות לך עוגן או מקור כוח כשהקולות האלה מאיימים לקחת ממך את השפיות והשלווה הנפשית שלך. אנחנו פעילים כל ערב חוץ משישי בין השעות 21:00 לחצות, כאן בקישור למטה.

דואגת לך, מתנדבת סה"ר.