יש מישהו שמזדהה? בבקשה תיכנסו

יש לי חיים טובים, אני אוהבת את עצמי, יש לי הרבה חברים, כוח רצון, ציונים טובים, אבל אני
מרגישה שאני חיה כי אני צריכה לחיות, כבר אין את הריגוש הזה, אתה עושה משהו מרגש אבל פשוט שוכח שעשית את זה, פתאום עבר שבוע, חודש, שנה.
יש לי חלומות ומטרות, אני יודעת שאני אגיע אליהם אבל משהו מרגיש לי כאילו אני חיה את החיים שאני חיה עכשיו כי אני צריכה לחיות אותם.
דברים כבר לא מרגשים יותר, הכל אותו דבר, הזמן רץ, המחשבות נעלמות- אתה עושה את מה שצריך כי אתה יודע שזה מה שאתה צריך לעשות, אתה לא חושב על זה.
אני מנסה לחזור לריגוש הזה, אבל כל מה שאני מצליחה לעשות זה לשמוע את השירים שהייתי שומעת פעם, להזכר ברגעים המרגשים ולהבין שהם לא יחזרו על עצמם.
לנסות תמיד להגיע למקום הכי טוב שאפשר, מבלי להינות מזה, מה הטעם?
אני כן שמחה, אני לא עצובה, אבל אני מרגישה שהזמן עובר כל כך מהר עד שהכל הופך לאותו דבר, הכל נשכח.
מה זה באמת אושר?
להתגעגע לחיים שהיו לך לפני שנה, עם הידיעה שהחיים שיש לך עכשיו "יותר טובים" מהחיים שהיו לך לפני שנה?
מה אם הם באמת היו פחות טובים, אבל מה אם הייתי מאושרת?
מה אם עכשיו אני שמחה, אבל אני לא מאושרת?
למה אני לא מצליחה להתרגש?
לזכור את הרגעים החשובים?
האם יום אחד אני אסתכל אחורה ואתגעגע לימים האלה, לתקופה הזאת?
או שהכל היה חסר טעם..?

סליחה שזה יצא ארוך ומוזר
מה אתם חושבים על זה?
יש מישהו שמזדהה?