תיכנסו זה חשוב אני פשןט לא מאמינה שרק עכשיו הבנתי את זה

אז ככה בכיתה ז' (עכשיו אני ט') הכרתי את חבר של ידיד שלי מהמושב אנחנו באותו גיל (בכיתות יענו) בהתחלה שרק הכרתי אותו בווצאפ הייתי חופרת לו מלא כי סוג של נדלקתי עליו אבל מקראש הוא הפך לחבר הכי טוב שלי שכל פעם שהייתי בוכ או משהו הוא היה מרגיע אותי עד לפני שנה אפילו פחות היינו החברים הכי טובים עד שהגיעה החברה שלו שלא סבלה אותי כבר מכיתה ז' בהתחלה הוא לא אהב אותה בכלל והוא אהב אותי אבל מרוב הטימטום שלי אני לא הבנתי את זה שתמיד אמרו לי שהוא אוהב אותי אמרתי להם שאנחנו רק ידידים ואנחנו לא רואים אותנו מתקדמים למעבר לזה כם שניתקנו קשר תמיד הרגשתי שזה חסר לי הקשר הזה היום החלפתי טלפון והעברתי את האנשי קשר ועשיתי את זה דרך הווצאפ ושהגעתי לצ'אט שלו החלטתי לקרא הכל עוד פעם וראיתי איך הוא דיבר אליי ואני אומרת לעצמי שאם רק הייתי מקשיבה לאנשים מסביבי אז אולי אני הייתי החברה שלו היום וזה כואב לי לחשוב על זה אני עוד שנייה בכיתי אני עכשיו מבינה שבאמת אהבתי אותו ותמיד שאמרתי שאנחנו רק ידידים רק הדחקתי את הרגשות שלי אליו ובמקום שאני אשים לב למי שבאמת אוהב אותי אני הייתי עסוקה כל היום בלהגיד לו כמה אני אוהבת את חברה שלו היום אנחנו לא באמת מדברים אם נפגוש אחד את השני אנחנו פשוט נתחבק וכנראה נהיה בהלם ואז נמשיך את החיים כאילו כלום באינסטגרם אני לא עוקבת אחריו והוא לא אחרי כי חברה שלו מחקה אותי ואני חושבת שגם חסמה אותי ואם אני אגיד לו משהו בווצאפ אני בספק אם מחר אני לא אראה איזה הודעה ממנה שאני לא יתקרב אליו אני באמת מרגישה כאילו נתנו לי כאפה חזקה הוא באמת היה החבר הכי טוב שלי וכמה שהוא דאג לי אף אחד לא דאג לי ככה ובאמת בא לי לבכות עכשיו
תעזרו לי אני מתחננת בבקשה...