אני זאת שרשמה את זה השאלה הזאת ואשמח ממש שתעזרו לי... - קישור מצורף

קשה לי כלכך בזמן האחרון
אני אדישה להכל ולא מצליחה לראות ריגוש כמעט בכלל
(אעאעא משפט כלכך לא הגיוני ולא תחבירי^)
אני מנסה כמה שיותר לצאת עם חברים ובאמת כייף לי שאני איתם אבל בפנים פשוט לא אכפת לי מכלום
ואני לא מאלה שיתחילו להיות בדיכאון כשהם בחוץ.
וקשה לי מאוד להפתח בפני אנשים, להפתח באמת.
כי אז אני מרגישה שהם רואים את החולשות שלי (זה מטומטם אני יודעת)
וכבר אין אף אחד שאני יכולה לדבר איתו
פעם יכלתי לדבר עם האקס שלי אבל זה כבר לא לגיטימי ואני פשוט מתפללת למצוא מישהו דומה באותו ראש כמוני אבל באותו זמן גם לא רוצה שום דבר ואין לי פשוט כח.
אני מרגישה שאני צריכה ללכת לראות מישהו מקצועי אבל אין לי את הביצים ללכת לדבר עם ההורים (שוב כי קשה לי להפתח)
מה עושים?