זה בסדר שאני לא בוכה?

אני מרגישה שאני כתבתי את זה. אחד לאחד. כל כך מבינה את התסכול שלך...
אבל תאמת שאני כבר סוג של התרגלתי לזה.

מה אפשר לעשות את שואלת? אולי פשוט להבין שיש אנשים טובים בעולם שאכפת להם ממך ושהם כן יקשיבו לך ויבינו אותך, תנסי לשחרר קצת ולא להיסגר בתוך עצמך. שתדעי שאני ממש מבינה אותך, אני יודעת שזה קשה ונראה לך "בלתי אפשרי" אבל תנסי בכל זאת..
(את כל זה אני אומרת גם לעצמי, מודה שזה קל לדבר אבל קשה ליישם)

לדעתי , את צריכה לשטף , לדבר פשוט לפרוק ולאט לאט זה יוצא החוצה כול העצב והרגש שבך, בעיניי לבכות זה ברכה (אומרת מניסיון ) זה משחרר , הבכי רק מקל על הנפש שלך.

הייתי במקום שלך , סגורה , וקשה לדבר , אבל אם הזמן את חייבת לדבר עם מישהו שנוח לך לדבר איתו זה יקל עלייך מאוד .
מקווה שעזרתי

קודם כל זה ממש לא טוב שאת לא בוכה וגם לא בריא זה יכול לעשות נזק נפשי כל אחד צריך לבכות לפעמים וזה לא מעיד על חולשה .אל תעשי את זה לעצמך
אני מציעה לך כן לבכות ולשחרר זה אפילו יעזור לך להתמודד יותר טוב עם הקושי ואם את לא מצליחה לפרוק לאנשים לפחות תפרקי על דף או משהו ואחרי זה תרגישי גם שיותר קל לך לדבר על זה

זה לא בריא, אני חושב שטיפול רגשי מאוד יעזור לך

שואל השאלה:
^^ אני כותבת המון, אני מרגישה שזה בין הדברים היחידים שמצליחים להחזיק אותי שפויה עם כל מה שהולך

אני מאמינה שעם הזמן ככל שתביני את עצמך יותר כך תוכלי גם לדבר על זה עם אנשים

אני לא חושב שזה נכון מה שאת אומרת, שאת לא מצליחה לשתף...עובדה שעשית את זה פה, לא חשוב אנונימיות או לא, עשית את זה.
אני מרשה לעצמי לומר שאני קצת דומה לך, בתקופה שעברתי ואחד שמתפתחת לי כרגע, קשה לי לפתוח את עצמי בפני אנשים, אני והראש הדפוק שלי חושבים שזה נטל על מישהו אחר, למה ליפול עליהם?
אז אני כותב, המון המון, פורק ליומן וקורא את זה, וזה עוזר לי המון.
בזמן שאני כותב אני גם מקבל תובנות על עצמי, זוכה להזדמנות לבכות ולהשבר, ואז אכישהו בצורה הכי הזויה בעולם, מסיק את המסקנה הנכונה וממשיך הלאה.
העוצמה שבכתב, הרבה יותר חזקה מהעוצמה שבדיבור, ממליץ לך לשבת ולחשוב על זה.