3 תשובות
את מוזמנת תמיד לדבר איתי, זה די טבעי בסה"כ. אבל יש דרכים להתמודד עם זה :)
היי את מוזמנת לדבר איתי
אני הייתי באותו מצב בדיוק כמוך, גם אני חשבתי שאני לא יכולה בלעדיו וקיבלתי את הפרידה בצורה קשה מאד למרות שזה בא ממני, זה בדיוק אותה הרגשה כמו לאבד מישהו שנפטר, להבין שאין אותו יותר ומה שנשאר ממנו זה רק הזיכרונות.. אני הרגשתי בדיוק את מה שאת מרגישה ואני יודעת טוב מאד מה זה לאהוב מישהו עד כדי כך שלמרות שהוא מכאיב עדיין להמשיך לאהוב אותו, אבל לפעמים צריך להבין מה באמת טוב בשבילנו ומה באמת מגיע לנו ועדיף לשחרר מאשר להיות במערכת יחסים שעושה לנו רע. ומה שאני יכולה להגיד לך זה רק הזמן יעשה את שלו עם כמה שזה קלישאתי זה באמת נכון. את תהיי בסדר
אם אני התגברתי אני בטוחה שגם את תתגברי
ותמשיכי הלאה.
אני יכולה לתת לך עצה שתמיד עזרה לי, מתי שהזיכרונות ממנו עולים נסי לחשוב על כל אותם הפעמים שהוא הכאיב לך וגרם לך לסבל
מבטיחה לך ברגע שתחשבי על זה אוטומט את תשנאי אותו ולא תרצי שוב לחשוב עליו.
את כמובן מוזמנת אליי לפרטי אני פה בשבילך
אם אני התגברתי אני בטוחה שגם את תתגברי
ותמשיכי הלאה.
אני יכולה לתת לך עצה שתמיד עזרה לי, מתי שהזיכרונות ממנו עולים נסי לחשוב על כל אותם הפעמים שהוא הכאיב לך וגרם לך לסבל
מבטיחה לך ברגע שתחשבי על זה אוטומט את תשנאי אותו ולא תרצי שוב לחשוב עליו.
את כמובן מוזמנת אליי לפרטי אני פה בשבילך
באותו הנושא: