איך עושים מהמדרש (דרך ארץ קדמה לתורה) מצוה, בעוד שלמצוות אמיתיות לא מתייחסים כמו למצוה?

שמתי לב שהרבה אנשים מאמינים שיש מצוה (זה לא מצוה, לא מדרש כפי שאני אסביר כאן עכשיו) "דרך ארץ קמה לתורה" (תנא דבי אליהו רבא א). זה ממש לא מצוה. זה בא להגיד לנו בא היה בעולם קודם: דרך ארץ או תורה. התורה ניתנה לנו בדור ה-26 לבריאת העולם, עד אז בעולם הייתה רק דרך ארץ. "מצוה" " זה מלשון "ציווי", שה' מצוה אותך לעשות משהו פה זה לא ציווי, פה זה מספרים לך מה היה בעולם קודם, זה הכל.

לעומת זה, שמירת שבת ושאר מצוות התורה - זה מצוות לכל תורה, ואפילו מצוות חמורות. על חילול שבת בזמן הסנדהרין שיש עדים והתראה - יש סקילה. זה מצוות, כי אלה דברים שה' צוה לעשות, כלורמ חייב. זה לא סיפורים. לא מספרים לך מה היה קודם, אלא ממש אורמים לך מה לעשות.

איך איך רבים עושים מהמדרש מצוה, והמצוות - עושים רשות,כאילו זה דברים שלא חובה לקיים (זה כן)?