נמאס לי מהאתר הזה ה****** (זה לא קללה) הזה ונמאס לי מאנשים כבר אני בוכה מעצבים

מסכים איתך.. אתר סטלן ביותר

הכל בסדר אהובה, קודם כל אל תכלילי אל תגידי "כולם אותו דבר" כי זה רחוק מלהיות נכון.. אני זמינה לך בפרטי אם תרצי לדבר ולפרוק

היי אני מאמינה שזה קשה לך

תלמדי לקבל את עצמך ואם זה ממש מפריע לך (העצבים שלך) תנסי לשנות ולטפל בהם

אבל הרוב פה שקטים, מוזרים, שונים, וחושבים אחרת.

דבר ראשון את צריכה לקחת הכל בפרופורציות, ולא לקחת כל מילה ללב. דבר שני שאנשים ידברו כמה שבא להם. כמו שכתבת את זה את לא חושבת על עצמך את הדברים האלה, העצבים שלך זה כי את יודעת שזה לא נכון ואת יודעת מה את שווה.. זה מה שטוב לראות פה. ועוד משהו יש לי 2 חברים שהם מגמגמים והכל בסדר

וכל התגובות כאן ממש לא לעיניין
יש בן אדם מאחורי זה שרק צריך עזרה וצריך
שייתייחסו אליו

שואל השאלה:
זה כן! אני אומרת לך אני רואה תמיד שהכל מתנהל אותו דבר הכל אותו דבר אנשים לא יכולים להיות קצת שונים? גם המוזרים והחנונים הפכו להיות אותו דבר אבל עזבי את זה.. אני הבעיה כי תמיד מאשימים אותי בסוף ותמיד אומרים שאני לא בסדר..
לאחרים שעושים דברים לא בסדר לא אומרים כלום ולא כן כי אני שונה ודיי נמאס לי אני גם לא יודעת למה זה נותן לי התקף עצבים ואני בוכה ולא יודעת איך להוציא את זה כבר נמאס לי!

שואל השאלה:
אנונימית 1936 אי אפשר לטפל בזה בגלל הקורונה וגם אין אצלי מישהו שיכול לעזור לי בזה..

אני חנון ._.

כמו שאת רואה יש פה גם אחלה אנשים.. פשוט נפלת על כמה שהם לא משהו

שואל השאלה:
ולי יש 0 חברים כי אני מוזרה וכי אני שקטה וכי יש לי ביטחון נמוך וכי אני נראית עצובה.. וגם כשאני מגמגמת ויש לי חוסר זיכרון במילים אז אני נתקעת ולא יודעת לבטא את עצמי כי אני בקושי מדברת כי אין לי חברים..

תשמעי בתור אחת שנמצאת 90% מהזמן שלה בתל אביב אני אומרת לך שלא כולם אותו דבר ברור שיש מלא אנשים שמתיימרים להיות מישהו אחר וכולם מושפעים אחד מהשני, אנחנו ב2020 וצריך ללמוד לקבל את זה אבל אם זה כל כך חשוב לך להישאר שונה מכולם ולהישאר את אז אל תוותרי על זה, זה לא אמור לעצבן אותך ואת לא אמורה לקחת את זה אישית

היי אהובה 3>
אני מבינה את חלק מהדברים שאת אומרת, הרבה אנשים לועגים לאנשים שלא הולכים עם הנורמות החברתיות, לעגו לי רוב חיי כי הייתי "שונה" ולא הלכתי עם הזרם
אני רוצה שתזכרי שזה עושה אותך מיוחדת, להיות "נורמלי" זה משעמם, להיות "שונה" בסופו של דבר הופך אותך למי שאת ומייחד אותך
תזכרי שהאנשים שיאהבו אותך יאהבו בגלל מי שאת ולא חיקוי של אדם אחר
בעיקר בתקופה הזו אנו נתקפים ביותר מחשבות טורדניות ומעציבות אבל צריך להישאר אופטימים.
להתקפי הזעם את יכולה לעשות משהו שמעניק לך אושר, מדיטציה, תחביב שאת אוהבת, מוזיקה או כל דבר אחר.
בנוסף תזכרי שאם את צריכה אני תמיד כאן לדבר:)

וזה נכון, החברה מתקשה לקבל אנשים שהם שונים כי מבחינת כולם זה לצאת לרגע מאזור הנוחות שלך ולהפתח למשהו אחר אבל אל
תשתני בשביל אף אחד כי את
תצטערי על זה בעתיד, את תרגישי שאת חייה חיים של בן אדם אחר וזה לא שווה את זה

שואל השאלה:
לא נכון כמעט את כולם אני מכירה פה והם לא אחלה הם מעליבים ולא אכפת להם ממני.. העיקר מאחרים כן אכפת אבל אני זה משהו אחר.. אני זה דבר אחר לחלוטין מהזן שלכם..

היי פשוט תנסי להרגע.
עזבי את האנשים בעולם הזה. הכי חשוב שלך טוב עם עצמך ועם מי ושאת ואוהבת את עצמך
אני בטוחה שאת עוד תמצאי אנשים שאת כן מתחברת אליהם. אני גם מאוד בררנית ולא נפתחת בקלות כמו הרוב וזה בסדר גמור.

שואל השאלה:
פעם הייתי כמו כולם והרגשתי לא אני ואהבו אותי והייתי מוקפת במלא חברים וכל המורים אהבו אותי והמשפחה התייחסה אליי ממש כחכמה וכל זה..
ואז כשהתחלתי לפתח שוב חרדה חברתית קלה.. זהו כל החברים שלי נטשו אותי ואז הפכתי להיות מי שאני שוב ואז בכלל לועגים לי ומשפילים אותי ומתרחקים ממני כאילו מי אני.. ואז פיתחתי גמגום וחוסר זיכרון במילים כי אך אחד לא דיבר איתי והמירמור שלי גרם למשפחה שלי פחות להתייחס אליי והינה אני לא נראה רגשות לא אכפת לי מאף אחד ואני שומעת דברים כל כך קשים או כל כך טובים ולא אכפת לי הפכתי להיות אדישה ממש בלי רגשות חח וזה חרא

שואל השאלה:
אבל לא טוב לי עם עצמי כי האדם נועד להיות בחברה ולא לבד וזה מעציב אותי בגלל זה אני שונאת להיות עם עצמי אני חושבת שאני כלום, אני חושבת שאני חושבת על דברים לא מעניינים כי אני רואה שאף אחד לא מקשיב ומתעניין במה שאני אומרת.. אני גם התחלתי לדבר כמו משעממת ובלי כריזמה ופעם הייתה לי כריזמה ובגלל זה אף אחד לא מקשיב לי.. אנשים רוצים רק אנשים חזקים עם כריזמה וביטחון עצמי ונורמלים..

מה חשבת..? שתזייפי את עצמך וזה יחזיק לנצח? זה שאותם אנשים ספציפיים שמקיפים אותך לא יודעים לקבל אותך זאת בעיה שלהם אהובה, תאהבי את עצמך כמו שאת ואנשים יצטרכו ללמוד לקבל גם את האחר

שואל השאלה:
אפילו בתל אביב הסתכלו עליי מוזר ולא יודעת למה כבר.. כי ההליכה שלי באותו זמן לא הייתה משהו.. כן כי הנורמה מכתיבה גם את ההליכה.. אז אם בתל אביב לא יקבלו אותי אז באף מקום לא יקבלו אותי.. רק בעלי חיים אוהבים אותי..

זה לא נכון מה שאת אומרת, נכון שיש משהו נורא מושך בכריזמה זאת תכונה שהיא נורא מסקרנת בני אדם אבל אם את רוצה להיות כזאת תעבדי על זה.. תשאלי להיות הבן אדם *שאת* רוצה להיות לא מה שאחרים רוצים שתהיי אל תשתני כדי שיאהבו אותך תאהבי את עצמך ואז אנשים יעריכו אותך וירצו בחברתך

שואל השאלה:
הם לא מקבלים עד היום כבר שלוש שנים הילדים בכיתה מתייחסים אליי כמו זבל ואוויר ו מזלזלים בי וצוחקים עליי עד היום..

שואל השאלה:
אני בזמנים האלה לא אוהבת את עצמי לא משנה מה.. לא יודעת למה איבדתי את האהבה העצמית שלי ואני לא מטפחת את האופי שלי ולא כלום.. אני אדם מר וגס רוח..

תעשי לעצמך רשימה של הדברים שהיית רוצה לשנות בך ותתחילי לעבוד על זה, זה אפשרי ואני בטוחה שזה לא נכון שאף אחד לא אוהב אותך

שואל השאלה:
רק אמא שלי, אבא שלי, אחים שלי ובעלי החיים שלי אוהבים אותי זהו.. אני שמחה על זה ממש לא אמרתי שלא פשוט כן אוהבים אותי אבל רק הם..
אין לי כוח לפתח את עצמי כי יש לי משהו מוזר כזה שאני עצבנית תמיד שאני נמצאת בבית עם אנשים ונגיד אם אני מנסה להפוך את עצמי למי שאני רוצה להיות זה נותן לי התקף עצבים חזק

אני באמ יכולה להבין אותך... גם אני שקטה יחסית בחברה וקורה הרבה פעמים שאני מרגישה מוזר בין אנשים ואני יכולה לומר לך ש11 שנה אני כבר לומדת עם אותן בנות באותה כיתה והן עדין לא מכירות אותי בשיט. והרבה פעמים אני חושבת לעצמי מה היה קורה עם היתה לי אישיות שונה בטח היו לי יותר חברות וכל זה... אבל אז אני עוצרת ואומרת לעצמי שזה לא נכון .זה שאני כזאת לא הופך אותי להיות מישהי מוזרה או פחות טובה מהן. וכמו שכבר אמרתי קודם את עוד תמצאי(כמו שאני מצאתי) את האנשים שאת כן תתחברי אליהם והם ידעו להעריך אותך ויכירו אותך באמת. אל תתייאשי. תשמחי במי שאת ואל תתני לאנשים חיצוניים לעשות אותך עצובה ולא שלמה עם מי שאת.
תיהי חזקה, וסתם ככה את נשמעת לי מישהי ככ עמוקה ושיש לה הרבה מה לתת מעצמה לאחרים. הם פשוט מפסידים אותך ... ושוב את לא תישארי לבד אף פעם! רק קצת סבלנות ועוד אמונה! תחייכי אהובה

כן עולם לא מובן