אמא שלי לא רוצה אותי יותר בבית שלה, אחריי שהיא הרסה לי את כל החיים, עכשיו היא פשוט עומדת לקנות דירה רק לעצמה ולחבר שלה.

שואל השאלה:
ואם אתם שואלים, לא ממש אי אפשר לדבר איתה, אני חיה איתה מספיק זמן כדיי לדעת שאי אפשר אלא אם כן אני עומדת להשאיר את הדלת שלי פתוחה, להיות חסרת רגשות ולשבת עם חיוך ענק על הפנים איתם בסלון ולהעמיד פנים כאילו כולנו החברים הכי טובים. וכמובן באותו הזמן גם ולדאוג למטלות שלי כל הזמן ולשיעורים כל הזמן. כאילו אין לי קשיים בלזכור דברים או בלאגור כוח ומוטיבציה ולהתחיל לעבוד.
אה ולהפסיק להיות בטלפון הטיפשי הזה שלי, ובמחשב גם אחרת יכבו לי את האינטרנט.
אני יודעת שחפרתי, אבל יש לי כלכך הרבה לפרוק ואני לא יודעת איפה.
אני אשמח מאוד אם תנסו קצת לשמח אותי עם כמה שאני נשמעת צומי כרגע, אני מאוד צריכה את זה.
אני מקווה שאני אצליח למצוא דרך להמשיך לגור איפה שאני רוצה בלי אמא שלי או חבר שלה, ולהמשיך להיות עם החברים שלי שבאמת הם כלכך נכנסו לי ללב ואני בחיים לא רוצה להחליף אותם בשום דבר.
הם מדהימים.

תקשיבי באמת אין לי כל כך איך לעזןר לך...
יש לך פה 2 אפשרויות או ללכת לאבא שלך או להישאר אצל אמא שלך.תנסי לחשוב אעפה את מעדיפה במקום שבו את לא תצטרכי לזייף חיוך ולהיות מי שאת ולהכיר אנשים חדשים כי במילא אתם לא תישארו חברים לנצח בכל זאת יש עבודה וצבא...
או להישאר אצל אמא שלך לזייף חיוך אבל במקום שאת אוהבת ועם חברים שרוב הסיכויים לא יישארו זה הכל תלוי בך...
אני הייתי הולכת לאבא כי חברים באים והולכים ועדיף להכיר עוד חברים..חוץ מזה מעדיפה להיות אני כמו שאני.

לדעתי, עדיף לך ללכת לגור עם אבא שלך. אין שום סיבה שתגורי בבית עם מישהי שכל היום רק מורידה אותך ושמתייחסת אליך בצורה כל כך מחפירה.
אני מבינה שקשה לך לעזוב את החברים שלך. את אומרת שהם מדהימים, ואין לי ספק שזה המצב. על כך אומר לך שני דברים:
1. החברים מדהימים, כי את מדהימה. זה פשוט סוג האנשים שאת מושכת. לכן, בכל מקום בו תהיי, תמשכי אליך אנשים כאלה.
2. אמרת שאת גרה ביישוב. במילים אחרות, במקום עם מעט אנשים. אם תעברי לגור עם אבא שלך, כנראה שיהיו לך בסביבה יותר אנשים, ויהיו לך יותר אפשרויות לבחירת חברים.
זאת ועוד: כפי שכתבו מעליי, במוקדם או במאוחר תעברי למקום אחר. תיכון, צבא, עבודה... כך שמתישהו יגיע השלב בו תעזבי את החברים האלה ותמשיכי הלאה. אני מבינה שהם מספקים לך נחמה בימים בו היחס של אמא שלך שובר אותך. אבל כך או כך, היום הזה יגיע. את פשוט מקדימה אותו מעט.

אפשר לשאול אילו "בעיות מטורפות" את עושה בבית? אילו דברים "רעים" את עושה?

שואל השאלה:
@סופררותם^^
למשל הייתה את הפעם שהחדר שלי היה "מבולגן" (היה לי תיק על הרצפה אוליי עוד משהו המיטה שלי הייתה מבולגנת וכמה דברים על השולחן שלא במקום) והיא התחילה להתעצבן ולעבור על כל הדברים שלי עשיתי טוב בחיים שלי והיא ניסתה לכבות לי את האינטרנט בכללי ככה שאני בכלל לא אוכל לדבר עם חברים אבל למזלי משום מה זה רשום על אבא שלי אז הוא הציל אותי, וכן זה נשמע ילדותי אבל מה לעשות שכל בן אדם נורמלי צריך אינטרנט כדיי להסתדר בעולם של היום.
זה הגיע לרמות שהיא העיפה אותי מהבית לכמה ימים עם טענות שאני גם לא מגיעה לבית ספרולא עושה שיעורים בכלום וכל הציונים שלי 40 וכל מיניי כאלה (שאלה שקרים, לא הגעתי לבית ספר כשלא הייתי חולה אוליי פעמיים בערך או שלוש, לא הכנתי שיעורים כן כמה פעמים אבל לא צריך להגזים לרוב אני מכינה, והציונים שלי הם לא 40 בהכל ובקושי היו לנו מבחנים בכלל כשהיא אמרה את זה אז לא הבנתי מאיפה היא הביאה את השטויות האלה) ולמשל הייתה את הפעם שהייתי עצבנית בגלל משחק (ושוב כן זה דיי ילדותי אבל מה לעשות שגם זה קורה) ושמעתי שאמא שלי וחבר שלה בדיוק חזרו מהקניות והדבר היחידי שחשבתי עליו זה שאני אקח את היוגורט שלי אשב בחדר וארגע איתו. ראיתי שהם גם מסדרים את הקניות אז אמרתי שאני אעזור והתחלתי לעזור אבל זה כאילו כולם היו על המקרר ובקושי היה אפשר לזוז זה רק עצבן אותי יותר כי גם ככה לא הייתה לי סבלנות, אז פשוט לקחתי את היוגורט וחבר של אמא שלי אמר שאין כפיות אז שטפתי והלכתי לחדר ואמא שלי ניסתה לדבר איתי ולשאול מה יש לי וניסיתי להסביר לה בהכי רגוע שיש לי שאני עצבנית בגלל שטויות אז אני פשוט אהיה לבד כמה דקות אבל היא לא עזבה אותי והתעצבנה כרגיל ודיברה על דברים שלא קשורים לכלום והתחילה לצעוק עליי ואז חבר של אמא שלי אמר שאני כאילו התעצבנתי על זה שאני צריכה גם לשתוף את הכפית וזה כלכך לא נעים אוי אוי, והם אמרו שהמשחקים יותר חשובים לי מהם וכל מיניי שטויות כאלה במקום להבין שאני נערה, יש לי רגשות ובתקופה הזו הם גם יותר חזקים, וזה שלא צעדתי בבית עם חיוך ענק על הפנים והתנהגתי כאילו לפניי שניה לא רציתי לתת אגרוף למחשב שלי זה הגיוני לגמריי ואם הם חושבים שלא אז הם טועים במיוחד גם כשיש לי בעיות עצבים שהתשתדלתי ברמות למתן כשיצאתי מהחדר בדיוק כדיי למנוע את השטיות האלה (שאגב, הבעיות האלה עברו אליי בגנים מאמא שלי, איזה קטעים?).
עצבן אותי גם שכשהיא עצבנית אז שכולם ימותו, היא יכולה לדבר איך שהיא רוצה ולצעוק כמה שהיא רוצה.
רק מלומר את זה העצבים שלי עולים ואני רוצה לצעוק עליה.
וכן זה נשמע מטומטם לגמריי הסיפור עצמו וכן זה מטומטם היא מגיבה לדברים שקורים בכל מקום כמעט בקיצוניות בקטעים אחרים ואז מאשימה אותי בזה שאני גורמת לה לבכות כשבכל ריב שלנו אני בוכה מול הפרצוף שלה והיא רואה שקשה לי והיא לא שמה עליי כי אני ילדה אז אני לא יודעת איך העולם עובד וזה כלכך אגואיסטי. אם היא לא מכבדת אותי כשאני בוכה אז אני לא אכבד אותה כשהיא בוכה אחריי שהיא גורמת לזבובים להראות כמו פיל בתוך הראש של עצמה.
היא לגמריי זו שהורסת את הבית.

במילים אחרות, לאמא שלך יש נטיה להתפרצויות, ויתכן שהנטיה הזו עברה ממנה אליך.
ואכן, חדר מבולגן זה לא סוף העולם. גם חיים בלי אינטרנט זה לא סוף העולם.

אני חושבת שאני מבינה טיפה את ההתנהגות של אמא שלך, חלקית בלבד. כל אחד מאיתנו (ההורים) רוצה שהילדים שלו יהיו מוצלחים יותר ממנו. ובלי קשר, אף אחד לא אוהב שמזכירים לו את הפגמים שלו.
עכשיו, אני כאמא מחנכת את הבת שלי להתנהג בצורה מסוימת. או לפחות זה מה שאני חושבת שאני עושה. והנה, פתאום היא מתנהגת בצורה שאני לא אוהבת. יותר נכון, בצורה שבה אני מתנהגת, ואני שונאת את עצמי כשאני מתנהגת ככה. הילדה מזכירה לי את הפגמים שלי פעמיים: גם שאני מתנהגת לא בסדר, וגם שנכשלתי כאמא והעברתי לה את דפוס ההתנהגות הזה.
רוב ההורים, כמובן, לא מבצעים כזה ניתוח מעמיק. הם פשוט רואים את הילד מתנהג באופן מסוים וכועסים ממש, הם בעצמם לא תמיד מבינים למה. אספר לך רק שלהרגיש כשלון כהורה זו אחת התחושות הנוראיות ביותר שאפשר לחוות.

אמא שלך מתנהגת באופן לא בריא. היא גורמת גם לך להתנהג כך. בנוסף, נראה שהיא מוציאה את הכל עליך.
תברחי משם. זו סביבה לא בריאה בעליל! לכי לגור עם אבא. שם, תהיה לך (אני מקווה) דמות מבוגרת שתתן לך תמיכה. שם יהיה לך טוב יותר.

יקרה,
נדמה שאת מוצפת, כבר לא מסוגלת להכיל בתוכך את כל הרגשות, הכעסים, האכזבות..

מתארת לעצמי שאת אולי מתוסכלת מההתנהגות של אמא שלך, מהמתחים בבית, מהתחושה שלא מבינים אותך ולא מקבלים אותך ואת ההתנהגות שלך..

זה בטח מפחיד נורא לחשוב פתאום שאת צריכה למצוא לעצמך מקום לגור, שמרחיקים אותך מהחברים שלך שכל כך יקרים לך, כאילו הצרכים שלך הם לא בסדר העדיפויות, כאילו את פחות חשובה.. יכול להיות שאת מרגישה חסרת אונים, מיואשת..

יקירה, האם שיתפת את אבא שלך בתחושות שלך? אולי הוא יוכל לעזור?
מזמינה אותך גם להיכנס לצ'אט האנונימי של עמותת סה"ר ולפרוק, לדעת שיש לך מקום נטול שיפוטיות שבו רוצים לשמוע על מה שעובר עלייך, שאת יכולה להרגיש בנוח לספר ולשתף, תוכלי גם לחשוב יחד עם המתנדבים איך להתמודד עם המצב שנוצר.
תמצאי אותנו בימים א'-ה' 10:00-00:00, בשישי 8:00-13:00 ובמוצ"ש 21:00 עד חצות. הלינק מצורף למטה.

שלך,
מתנדבת סה"ר