אני רוצה להיות וטרינרית אבל אני נגעלת מדם, פצעים, ניתוחים וכאלה. מה אפשר לעשות כדי לא להיגעל?

וואי גם אני הייתי בזה.. רציתי להתנדב במד"א ושנה שעברה הלכתי לקורס מד"א מקצועי למתחילים ופשוט כל שנייה המדריך היה צריך לשאול אם אני בסדר כי אני פשוט הצטמררתי שם מכל הסיפורים על ילדים ששתו אקונומיקה או על מישהו שהתחשמל או על מישהו שנפל מגג ונקרתו לו הרגליים ותיאור על דם ואני פשוט רגישה לזה מידי, אני לא מסוגלת לראות דם או שידברו איתי על פרכוסים אני הרגשתי חלשה שם והיה לי פשוט קשה ורציתי מאוד להתנדב אבל בסוף אחרי שקיבלתי תעודת מד"א על השתתפות בקורס הבנתי שזה לא בשבילי. נכון, הידע הזה מציל חיים וחשוב ממש אבל אני לא מתפקדת בלחץ אם אני אראה מישהו מתמוטט אני כנראה אכנס לפאניקה או שאני אקפא במקום.. אני מזדהה עם כאב שאני רואה או שומעת עליו יותר מידי וזה פשוט לא בשבילי.. לדוגמא הייתי בתחילת השנה בחיסונים של כיתה ח' ואני הרגשתי לא טוב אחרי זה והשאירו אותי שם ואז ילד מהכיתה שלי בא להתחסן והוא התעלף בשנייה שהכניסו לו את המחט (יש לי פוביה ממחטים גם) ואז כולם התחילו להילחץ והזמינו מד"א ואני כמו טיפשה התחלתי לבכות מהלחץ..
סליחה על המגילה חח