אני המון שנים סובלת.מהפרעות אכילה, בדידות, דיכאון,וכו.לאחרונה גם מחשבות אובדניות.זה לא תקופה ולא עובר לא משנה מה.

לבקש עזרה מקצועית מההורים, פסיכיאטר.ית טוב.ה ושתמצליץ לך על עזרה כלשהי- כדורים/פסיכולוג/אישפוז, תלוי מה וכמה חמור מצבך.

בת כמה את ?

היי אהובה, אני יודע שכתבת שניסית הכל, אבל תמיד תמיד צריך לנסות שוב ולא לוותר, כי לפעמים דברים משתנים אצלנו ואולי אפשר לנסות אותם גם בצורה שונה.
אז כמובן שאני ממליץ לך לדבר עם מישהו על זה ולא לשמור בפנים, משפחה/חברים זו אופציה מעולה מבחינתי כי הם יוכלו לתת לך תמיכה והכלה ולהיות לצידך; בכללי את יכולה לפנות לסה''ר/ער''ן לתמיכה אונליין, ואם תרצי בטיפול פסיכולוגי זה בסדר לנסות שוב.
-
אני ממליץ לך לפתח תחביבים חדשים כגון: לכתוב, לצייר, לנגן, לצלם, לשיר, לרקוד ולפרוק את הרגשות והתחושות שלך לתוך זה, גם תצא לך יצירת אומנות ייחודית ומיוחדת משלך, ייתן לך תעסוקה וגם זה ירגיע ויקל על הנפש שלך; מלבד מה שכתבתי יש גם לגלוש, לתכנת, להתאגרף, להתאפר, לסרוג, לבשל ואני בטוח שיש עוד המון שאת יכולה למצוא, זכרי שגם אם נדמה לך שלא תאהבי משהו תנסי לעשות אותו בכל זאת כי לפעמים אנחנו מגלים צדדים שלא הכרנו בנו.
תחביבים יכולים ליצור חלומות, וחלומות יוצרים שאיפות ושאיפות יוצרות תקווה שזה מאוד חשוב!

אני ממליץ לך לעשות ספורט, זה הוכח שיש קשר בין הגוף לנפש אז כשלגוף טוב יותר כך גם לנפש, בין אם זה תרגילים או הליכה של 5 דקות זה כבר ישפיע, וגם ינקה לך את הראש. על אותו עיקרון את יכולה גם לאכול בריא, וזה לא מזיק אז שווה לנסות! (אני מכיר המון אנשים שזה עזר להם עם חרדות, דיכאון, וכל מיני משברים שהם עברו בחיים שלהם)
אגב, את יכולה גם לעשות מדיטציה, יש סרטונים ביוטיוב שלמשל זה עם מנגינה, קולות הטבע ויש גם דמיון מודרך; זה ממש נעים וזה גם מנקה את הראש כשאת באמת נכנסת לזה.

אני ממליץ לך שאם יש באפשרותך לאמץ חיית מחמד זה יהיה מעולה, לאו דווקא כלב/חתול, את יכולה גם לבדוק על מכרסמים (אוגר, ארנב, עכבר, חולדה, שרקן, צ'ינצ'ילה וכו'), תוכים, נחשים ואפילו דגים; זכרי שעם רוב חיות המחמד ניתן לפתח קשר רגשי וגם אם לא לפחות הן חמודות ממש! כמובן שחיות מחמד מלבד האווירה הטובה שהן מביאות איתן, הן מביאות גם אחריות שזה ממש חשוב במצב שלך.

אם אין באפשרותך חיית מחמד אני ממליץ לך להתנדב/לעבוד עם בע''ח וכך תוכלי להכיר
אנשים חדשים וגם לצאת קצת מהבית; את יכולה גם ללכת לחוגים בקבוצות לגבי התחביבים
שרשמתי.

וגם אני ממליץ לך לעשות שינויים לעתים קרובות, בין אם הם קטנים או גדולים זה תמיד גורם לנו להרגיש טוב ולהתרגש, אז למשל בחדר שלך את יכולה לתלות פוסטר שאת אוהבת, או לצבוע אותו, או להזיז את הרהיטים למקומות שונים; ולמשל במראה החיצוני את יכולה להסתפר/להאריך שיער/לצבוע את השיער, לשנות סגנון בגדים, לעשות עגיל וכו'.

לגבי ההפרעות אכילה, אני מניח שבאיזשהו מקום זה כן מצריך איש מקצוע והמון המון תמיכה, אך זה שאת פה ואת כותבת שאת סובלת מכך ואת רוצה עזרה זו כבר התקדמות! זה גם מראה כמה את חזקה באמת ומחוברת אל עצמך. אני ממליץ לך בכללי שתנסי לדבר עם עצמך בקול, אולי לעשות הקלטות בפלאפון ולדבר, אולי אפילו לנסות להתחיל תהליך של התמודדות עם ההפרעות האכילה ולהקליט את הכל, לעשות סרט כזה שאולי בעתיד כשתצאי מזה את תוכלי לפרסם ולתת השראה לעוד אנשים. (כמובן שאת לא חייבת אבל זה סתם היה נשמע לי רעיון נחמד) ובכללי, להקליט את הכל פשוט ייתן לך סיבות ללא לוותר על זה, ותוכלי להסתכל לאחור מדי פעם כשתרגישי חסרת תקווה.

ואני באמת ממליץ לך לא לוותר, להיות החברה הכי טובה של עצמך ולא החברה הכי טובה של ההפרעות הללו, עם כמה שזה מפתה, המון מאתנו מגדירים את המחלות/הפרעות שלנו בתור חברים וכמובן שצריך להפסיק את זה. הרבה מאתנו גם לא באמת יודעים או מכירים את עצמם, כי נדמה לנו שהפכנו להיות הבעיות שלנו, אבל אנחנו לא, אנחנו עדיין שם מתחת לכל זה, ואת חייבת להאמין בעצמך ולהוציא אותך מהמקום הזה. כמובן שלא לבד, כי קשה יותר להילחם לבד.

אני מאמין בך שאת יכולה להתגבר על זה! באמת באמת. יש עתיד בלי להרגיש ככה גם אם הכל נראה אפור כרגע. יש תקווה ואת לא לבד. המון בהצלחה!

לדבר עם הקרובים אלייך

עמית יקרה
את מתארת מצב מתמשך, אולי אפילו מתמשך מידיי של הפרעות אכילה שכנראה אינן מרפות ממך. נראה שאת כל כך בודדה במקום הזה שאולי מרגיש לך כמקום של חוסר תקווה, של אין אונים, ואולי כמו מעגל אינסופי שאין לו התחלה ואין לו סוף. נראה שאת במאבק וסבל תמידיים סביב זה, ולא רק שזה בטח מטריד ומציף רגשות קשים, את אפילו מדברת על הדיכאון שזה גורם לך ועל מחשבות של סוף.
יקרה, לפני שחס וחלילה תזיקי לעצמך, אני רוצה לספר לך שיש אפשרות לצאת מהמבוך הזה, להשתחרר מהכלא הזה, לטפס מהתהום שבה את מצויה כרגע. עצם הפוסט שלך מראה שאת רוצה עזרה, משוועת לפתרון, ולכן רוצה להמליץ לך על עמותה בשם נופית- זו מרפאה להפרעות אכילה, בית שיקומי ויש להם קו חרום. פני אליהם אם תרצי דרך האתר שלהם: www.nofit.org וכן עמותה ישראלית לטיפול בהפרעות אכילה www.iaed.org.il ובה תמצאי רשימה גדולה של מרכזי טיפול בהפרעות אכילה.
יקירה, מציעה לך לא להישאר לבד עם העומס הרגשי שמציף אותך והתחושה של אין מוצא. נראה שעזרה מקצועית יכולה לסייע מאוד.
ויש גם אותנו. מזמינה אותך, אם תבחרי בכך, להיכנס לצ'אט האנונימי של עמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) שבו אני מתנדבת, לפרוק את הרגשות המציפים, לשתף, וגם להרגיש בנוח לכתוב מה שתרצי. המתנדבים שלנו נמצאים שם כדי להקשיב לך, לחזק, לתת כתף ברגעים קשים אלה, ואולי יחד ננסה למצוא עוד דרכים להקל עליך.
אנחנו זמינים בימים א'-ה' 10:00-00:00, בשישי 8:00-13:00 ובמוצ"ש 21:00 עד חצות. כניסה דרך הלינק המצורף למטה.
בשבילך תמיד,
מתנדבת סה"ר

עמיתי היקרה! כל כך לא פשוט לשמוע את הכאב העצום שאת מרגישה כבר זמן רב. אני כל כך מבינה אותך שאת רוצה לעשות את זה כי אני גם הייתי במקום דומה. את בטח מרגישה עכשיו שהדבר היחיד שאת רוצה לעשות זה להפסיק את הסבל הנוראי שאת מרגישה אפילו אם זה אומר חס וחלילה להפסיק את החיים. לפעמים מרגיש שזה המוצא האחרון כי החיים כל כך מציפים בקשיים ולא רואים דרך אחרת שיכולה להוציא אותנו מכל הכאב. כשאני הייתי במקום הזה, הרגשתי שזאת האופציה היחידה ובאמת רציתי לעשות את זה. אבל משהו מנע ממני- התחושה שאולי יש סיבה לזה שאני בחיים. שאני לא פה סתם. הרי אם אני פה סתם בלי סיבה, אז למה זה קריטי שאני אספיק להיות פה? הרי אם יש דבר חסר משמעות אז מה הבעיה שהוא יפסיק להתקיים? ובהתחלה ככה ראיתי את החיים שלי ולכן רציתי לסיים אותם (בנוסף לעוד סיבות ולא פשוטות). אבל התחושה הזו שאולי כן יש סיבה, שאולי מישהו שלח אותי לעולם בשביל תפקיד מסוים, עצרה בעדי. הרבה פעמים אנחנו מרגישים שהחיים שלנו לא נוסעים ולא מובילים לשום כיוון. שאנחנו תקועים במקום, בלי תכלית, ריקים. ובנוסף לזה, קורים כל כך הרבה דברים לא פשוטים שמעמידים אותנו מול השאלה- למה להמשיך? אם אין תכלית וגם ככה קשה לי, אז מה הסיבה כן להישאר פה? אני אוהבת לתת את הדוגמא של הרכבת כדי להמחיש את העניין. תחשבי על בן אדם שעולה לרכבת בלי שום מטרה להגיע ליעד מסוים. מוזר לא? בהחלט לא שגרתי, אבל אם הוא טוען שהוא עולה כי הוא נהנה הנוף, הוא נירגע, זה נותן לו זמן לחשוב, נוח לו ונעים לו, אז עוד איכשהו אפשר להבין שהוא עושה את זה בתור תחביב קצת לא שגרתי. אבל אם לא יהיה לו נעים, הנוף לא ימצא חן בעיניו, והמושבים לא יהיו נוחים, הגיוני שהוא ימשיך בנסיעה הזו? הרי היא לא מובילה לשום כיוון ואין לה תכלית חוץ מהנאה, ועכשיו גם אין הנאה, אז הגיוני שהוא ירד מהרכבת. אבל מה עם שאר הנוסעים? להם יש מטרה להגיע למקום מסוים. הגיוני שמישהו מהם ירד לפני התחנה שהוא צריך רק כי הנוף לא הכי יפה בעיניו? או כי הצבע של המושבים לא מספיק יפה בעיניו? לא, כי לא בשביל הנסיעה הוא מגיע, אלא בשביל היעד. ואם הוא נהנה מהנסיעה, אז בכלל מעולה, אבל לא בשביל ההנאה הוא נוסע, אלא בשביל היעד. הרבה פעמים בחיים שלנו, אנחנו כאילו נוסעים ברכבת. אבל רבים מאתנו לא יודעים לאן. לא תמיד שואלים שאלות, וזורמים וממשיכים עם החיים כי ככה כולם עושים. אבל האם זה הגיוני לא לדעת למה אנחנו חיים ולזרום? ניראה משוגע לחשוב על בן אדם שעולה לרכבת בלי שום יעד ברור שעליו הוא רוצה להגיע, אבל מה איתנו? שהרבה מאיתנו חיים לא רק נסיעה ברכבת בלי תכלית, אלא חיים שלמים בלי לדעת למה אנחנו פה! כשאין סיבה חוץ מהנאה לנסוע ברכבת, אז כשההנאה כבר לא קיימת, אין באמת סיבה להישאר עליה. וככה זה גם בחיים שלנו אם אנחנו נוסעים ברכבת של החיים כי נחמד לנו, כי אנחנו נהנים וזאת המטרה, אז כשיהיה קשה וכבר לא נעים, לא נרגיש שיש לנו סיבה להיות פה. אבל אם אנחנו חיים עם מטרה אמיתית, עם יעד מסוים שהרכבת אמורה להוביל אותנו עליו, אז גם אם יהיו קשיים בנסיעה, נוכל להכיל אותם כי יש לנו לאן להגיע! כי הנסיעה שווה את זה! וזה ייתן לנו כוחות להתמודד איתם. וביחד עם האנשים הנכונים, העזרה התאימה, והמוטיבציה להגיע למקום טוב יותר נוכל להצליח להתגבר. ולרכבת של החיים שלנו יש יעד. לא באנו לפה במקרה ובלי סיבה הגיונית. יש בורא לעולם, והוא ברא כל אחד ואחד מאיתנו עם תפקיד ועם שליחות. ה' לא זרק אותנו לעולם ואמר לנו תתמודדו לבד. אלא הוא נתן לנו ספר חוקים, הוא נתן לנו את התורה והמצוות. ובנוסף לזה, לכל אדם יש תפקיד אישי משלו שהוא צריך להגשים בחייו. כלומר, לסייע לאחרים במקום שהוא מרגיש שליחות וששם הוא יכול לסייע בין אם זה שליחות עם ילדים, עם מבוגרים, עם חולים, ועוד. ככל שאנחנו במצב של נתינה והשפעה, אנחנו משווים את הצורה לבורא שהוא רק נותן ומשפיע וככה גם נוכל לחוש הרבה יותר סיפוק. לכל אדם יש את המסלול שלו בחיים להגיע לתיקון שהוא התכלית שלנו פה. והתורה והמצוות משרתים ועוזרים לנו להגיע לתכלית הזו וככל שאנחנו משווים צורה לה' ומתקרבים לדרך שלו, ככה נרגיש שמחה גדולה יותר ומילוי גדול יותר. יש אנשים בשביל לקיים את התיקון שלהם, הם צריכים להתמודד עם מחלה, או עם הורים קשים, או עם מום כלשהו, ועוד, ויש כאילו שצריכים להיות במשפחה חמה וטובה, בריאות איתנה, וקשיים מסוג אחר. המטרה שלנו בחיים היא לתקן את הנשמה שלנו וככה להגיע לחיי נצח בעולם הבא. אנחנו צריכים להתמודד עם הקשיים שלנו ולהוציא מהם את הטוב ביותר כי זה מה שה' רוצה מאיתנו וזה חלק מהתיקון שלנו פה. כל עוד אנחנו רחוקים מתורה ומצוות, אנחנו מאפשרים לרע להיכנס. משהו בתיקון שלנו בעולם לא שלם ולכן נרגיש ריקנות, חוסר תכלית, שהם גם בסיס לבעיות נפשיות בהרבה מקרים. חוסר התכלית הזו, תגרום לנו להרגיש שאנחנו נוסעים ברכבת של החיים בלי סיבה, ולכן כשהנסיעה תהפוך לקשה, לא יהיה מה שיחזיק אותנו ויגרום לנו לרצות להישאר בה. ובהמשך למשל הרכבת, מה היית חושבת על אדם שעלה על רכבת, ומנסה בזמן הנסיעה למצוא סיבות למה הוא שם- "אם אני כבר פה אז אני אהיה פה בשביל הקפה שיש בתחנה הבאה" או " טוב אם אני כבר פה אולי אני אוכל למצוא חבר'ה נחמדים". מה הדבר הראשון שישאלו אותו- אבל למה עלית מהתחלה לרכבת? למה רק כשאתה עליה אתה מנסה למצוא סיבות לכך? וגם זה מזכיר את החיים שלנו, אם אנחנו כבר פה אז בואו נמצא תחביבים נחמדים, בואו נחפש כל מיני מטרות כמו ללמוד שפות, להכיר אנשים, להראות טוב, ועוד. אבל רגע, למה באנו לפה מהתחלה? אין שום בעיה בתחביבים ובדברים שעושים לנו טוב, וזה בסדר אם אדם ירצה ליהנות מהנסיעה שלו ברכבת, אבל צריך לזכור שזו לא התכלית וגם חשוב לעשות את זה בצורה נכונה ומותרת ולא לרדוף אחרי דברים ריקים שלא יתנו לנו כלום. ה' הביא אותנו לפה עם דרך ברורה. והשאלה האם אנחנו בוחרים ללכת בה ולקיים את רצון ה', או להסתפק בהנאות רגעיות וחלקיות שלא יתנו לנו סיפוק ממושך. והייתי כל כך רוצה בשבילך שתזכי לחקור את האמת וללכת לפיה. אני לא אומרת לך אפילו להאמין לי, את יכולה לחקור בעצמך. ואני בטוחה שאם תחקרי לעומק תמצאי שיש סיבה לחיים שלך, ושל כל אחד שחי. מי שאין סיבה לחייו, מי שסיים את התפקיד שלו, כבר לא יישאר פה בעולם. אבל את פה ברוך ה', וזה אומר שיש לך עוד מה לתקן! ואת יכולה להוציא מהחיים שלך כל כך הרבה, את יכולה להיות מאושרת באמת, לחיות עם סיפוק אמיתי וגם להעניק מעצמך לאחרים, לשנות להשפיע, ולעשות את התפקיד האישי שלך. אולי עכשיו את מרגישה שהכל מעורפל ולא ברור, אבל כשתשאלי, כשתחקרי, תביני שיש תשובות לכל שאלה שעולה על דעתך, ושאנחנו פה מסיבה מסוימת (את יכולה לדבר עם לב לאחים כדי לשאול שאלות בנושא הם ממש עוזרים. זה מספר של אחת השלוחות 03-6145000 ויש עוד באינטרנט) אל תוותרי על החיים שלך ועל התכלית שלך בעולם. כי את אפילו לא מבינה כמה טוב את יכולה לעשות ולהוציא מהם.
בנוסף לכל זה, חשוב לא פחות להבין מה מקשה עליך. האם זה משהו בבית? האם זה חברות? האם זה עיוותי חשיבה שגורמים לך לראות דברים בצורה לא נכונה וזה מקשה עליך? האם זה חוסר איזון? או אולי תחושה שהחיים כבדים ונמרחים? תביני ממה זה נובע, ואז תיראי איך את יכולה לפתור את העניין. חשוב שתנסי להבהיר לעצמך מה קשה לך, מה גורם לך להרגיש כל כך רע והידיעה של הקושי זה כבר חצי מהפתרון ובעזרתה תוכלי להתקדם ולראות איך אפשר לצאת מזה. תאמיני בעצמך שיש לך את הכוחות להתמודד עם זה כי יש לך1 לפעמים אנחנו לא מעריכים את עצמינו מספיק וחשוב שתדעי להעריך את עצמך ואת היכולות שלך. אני כמובן פה תמיד ואשמח לעזור! וחשוב מאוד שתפני למישהו שיכול לעזור לך כי קשה מאוד להיות בתוך כל הקושי הזה לבד. אולי ליועצת אם את עדיין בבית ספר, אולי לחברה טובה, או לער"ן שעוזרים סיוע ראשוני נפשי והמספר שלהם הוא 1201 (הם ממש מקסימים ואכפתיים!). תעזרי לעצמך, תקדמי את עצמך מהמקום בו את נמצאת. אל תישארי עם זה לבד! תנסי למצוא את המקור לבעיות ולהיעזר במי שיכול להבין גם דברים שאולי בעצמך כרגע קשה לך להבין. ונכון שאמרתי שתחביבים זו לא בהכרח הסיבה שלשמה באנו לעולם (ולפעמים כן אם אנחנו יכולים להשתמש בתחביב מסוים לתיקון שלנו) אבל כמובן שאין שום דבר פסול בלהשתחרר, לעשות משהו שנותן לך תחשוה טובה ושמחה- נגינה, כתיבה, טיול, קריאה ועוד. זה יכול לעשות לך קצת טוב יותר ולתת לך קצת זמן לעצמך בתוך כל הקשיים שאת חווה. חשוב לי להגיד שהכאב לא נעלם אחרי המוות, אלא ממשיך במישור אחר אז חשוב שתדעי לעזור לעצמך באמת ולא חס וחלילה לברוח למקום אחר. אכפת לי ממך, ואני הכי רוצה לטובתך ולכן אני אומרת לך את כל זה. אני מקווה שהצלחתי לעזור. אני מאחלת לך שלאט לאט ובקצב שלך תתקדמי למקום הנכון, תמצאי את הדרך הנכונה, את האנשים הנכונים שיעזור לך, ושתזכי לשמחה אמיתית כי גם אם עכשיו זה ניראה כל כך רחוק, זה יכול לקרות ואם קצת מאמצים וחיפוש במקומות הנכונים זה עוד יקרה! ואני אומרת לך את זה מניסיון. אפשר לצאת מזה, ואפשר להגיע למקומות אדירים אחר כך.
אני גם מאוד התמודדתי בחיים שלי, היו לי נסיונות שלא הייתי אמינה שבכלל אפשר לשרוד אותם בחיים, אבל היום אני רואה שדווקא בגלל הנסיונות נבניתי ואני חזקה מאוד לפעמים הרבה יותר מאנשים שסביבי ויכולה להתמודד עם הרבה, ואני מנסה לנתב את זה לכיוונים טובים, כמו לעזור לאחרים ולהבין אותם, ואני בטוחה שגם את תוכלי לעשות המון עם הכוחות שקיבלת! תעזרי לעצמך, תקדמי את עצמך מהמקום בו את נמצאת. אל תישארי עם זה לבד. תנסי להבין מה קשה כרגע? מה מעיק מה גורם לך להרגיש כל כך רע ולראות מה נתן לעשות. תאמיני בעצמך כי את יכולה להגיע למקומות הרבה יותר גבוהים ממה שאת חושבת! יש לך כוחות! אם קשה לך עם משהו בסביבה, לפעמים אפשר לשנות את הסביבה על מנת לעזור לעצמך, ואם לא לפעמים אנחנו צריכים לעשות שינויים בעצמינו על מנת שנוכל להרגיש טוב יותר ולעבוד על המידות שלנו. למשל לעבוד על הכעס, להוריד כעסים על אחרים וככה להיות רגועים יותר ופחות להרגיש כעסים פנימיים והאשמות, או לעבוד על מידת החסד, יותר לתת ולהשפיע, להיות אכפתית שזה מאוד ממלא, ועוד. אדם שעובד על עצמו עבודה פנימית, יכול לשנות את החיים שלו מהקצה לקצה, אפילו שכל הסביבה שלו ניראת בדיוק כמו קודם! תראי איך את גורמת לעצמך לראות את העולם בצורה נקייה יותר, נעימה יותר, תעזרי לעצמך להגיע למצב טוב יותר עם עצמך ותתחברי לאנשים שמקדמים אותך ועושים לך טוב. שיהיו פה בשבילך ויעלו אותך בתקופה קשה שכזו. תמיד פה בשבילך, אל תהססי לשלוח הודעה ואפילו להתקשר, אוכל לתת לך את המספר שלי אם תרצי. אוהבת המון, שולחת לך חיבוק והמון בהצלחה!