כשהייתי ביסודי היינו חבורה של חמישה ילדים נשארנו רק שניים כל השאר מתו

תחשבי על העתיד, על הילדים שאולי יהיו לך והחבר שיהיה לך אם תרצי.. תחשבי על כל המקומות הנפלאים שאת עוד תגיעי אליהם. מהדברים האלו אנחנו לומדים הרבה, חשוב לדעת שבמקרה הצורך ובמיוחד אחרי ששלושה אנשים קרובים מאוד נפטרו ללכת לאיש מקצוע שיעזור. אני ממליצה לך ללכת לפסיכולוג שיעזור לך לעבור את התקופה הזו.. גם אם זה קשה לבקש את העזרה הזו חשוב לקבל אותה.

אנונימית יקרה,

שומע את זעקתך כשזכרונות מציפים את מחשבותייך.
נדמה שחווית האובדן מותירה אותך בתחושת בדידות מטלטלת..
קשה לדמיין עד כמה מדכא ומייגע לאבד חבר קרוב בנסיבות אובדניות.
מתאר לעצמי כיצד הגעגועים יכולים להתיש ולייסר את נפשך..
אם הבנתי נכון, נראה כי חוסר האונים שעולה בתוכך מביא לכדי סבל ושחיקה, שגוזלים ממך את האנרגיה להמשיך הלאה..

למרות התסכול והעצב הנוראים שבדברייך - נראה שמצאת בתוכך את הכוח כדי לעלות ולפרוק את תחושותייך..
היכולת לשתף אינה מובנת מאליה, ומעידה על המון אופי..
ומי יודע, אולי דווקא בנקודה הזו נשמע קול שעולה בך ומבקש לראות תקווה ואופטימיות בחיים, ולמלא אותם בשמחה ואושר..

מזמין אותך להגיע לצ'ט שלנו בסה"ר [סיוע והקשבה ברשת].
דרך הקישור מטה ניתן להתכתב עם המתנדבים כדי לפרוק את שעל ליבך, ולא להשאר עם הסבל לבד..
תוכלי להמשיך לשתף במחשבותייך ובכל שתראי לנכון, ובאנונימיות מוחלטת.
אולי יחד תמצאי דרך להרגיש טוב יותר, ולו במעט..
כאן איתך בשעות הפעילות :

א'-ה' 10:00-00:00
שישי 8:00-13:00
מוצ"ש 21:00-00:00

אנחנו פה בשבילך, את לא לבד..
שלך,
מתנדב סה"ר

אל תפגעי בעצמך