זה מוזר שסבתא שלי נפטרה לפני שלוש שנים ואני עדיין מדברת עליה כיאלו היא פה?

סבתא שלי נפטרה לפני 4 שנים בכיתה ג', ומתי שאני עצובה אני כאילו מדברת עם סבא וסבתא שלי מצד אמא

כן, זה הגיוני ממש.. זה לא בפן הרגשי, באמת קשה לתת מודע להבין את כל העניין של מוות

שואל השאלה:
כן אבל זה כבר היה לפני שלוש שנים והתרגלתי לזה שהיא לא פה
פשוט בדיבור שאני מדברת עליה או דברים שקשורים אני אומרת כיאחו היא עדיין חיה ומעולם לא נפטרה..
מה יכול שנתת מודע שלי לא התרגל עדיין או משהו כזה?
אני גם מרגישה שאני משקרת לאנשים שאני אומרת עליה דברים בהווה ואז הם חושבים שהיא עדיין חיה
לא שזה כזה שקר קריטי אבל אני מרגישה לא נעים
ומוזר לי לדבר עליה בעבר.. בלשון זה לא מסתדר לי פשוט לא שזה עצוב חי או כואב

ממש לא מוזר.. זה משהו שמאוד קשה לעכל, עזבי נפשית , שכלית - שבן אדם היה קיים והוא פשוט יום אחד נעלם.
מובן לגמרי