היי רוצים להביע דעה על קטע שכתבתי?

(רק אל תהיו ביקורתיים מידי בבקשה:)
שישה חודשים. שישה חודשים זו חצי שנה. חצי שנה זו טרגדיה חדשה. כי כל שישה חודשים חלק ממך עוזב ולעולם לא יחזור. אם כי יש האומרים שמעולם לא עזב. כל שישה חודשים מישהו חשוב בחיי עוזב אותי. יש האומרים כי הוא ממשיך בדרך חדשה. אך אני אומר שהוא פשוט נקבר באדמה. כל שישה חודשים חלק ממני נקבר. אך הזיכרון נשאר. הזיכרון המתוק של רגע של שמחה ולולא לא היה נקבר עמוק באדמה היה יכול ליצור איתי עוד רגע אחד אחרון. רגע שמעולם לא זכיתי לשמור. זיכרון שמעולם לא קרה, שמחה שהלכה ונחלשה כל שניה ובה אני נזכר שהזיכרון, זה לא באמת קרה.