מרגישה ריקנות כזאת, רק אני?

לא

אני חושבת שבכל בן אדם יש הרגשה של ריקנות איפשהו שם, אבל יש כאלה שמתעלמים מזה

ממש לא רק את, הרבה אנשים מרגישים ככה.

לא

אני כל יום מחדש

ממה?

שואל השאלה:
בכללי מרגישה כאילו אין לי תכלית

יש ימים גם כאלה.
אבל תמיד אני מוצאת את הנקודות אור.
לדוגמא ישבתי עם עצמי עייפה וממורמרת לא נרדמתי, והקטנה שלי התעוררה ומחייכת (כמובן ששנייה אחרי זה צרחה שכבר רוצה את הבקבוק שלה) אבל עדיין זה כל כך ממלא אותי בחזרה.

לא רק את. ):

לא
אני הבנתי היום שגם בימים הכי עמוסים הקורונה ממש עצרה את החיים וכבר חצי שנה משעמם לי כל הזמן, גם כשאני מעורבת בדרמות... ועכשיו חופש גדול פתאום ואי אפשר להפגש הרבה, ומפחיד להדביק את סבא וסבתא... זו מין ריקנות כבדה כזאת

לא