חבר הכי טוב לשעבר - ארוך אבל אשמח לעזרה

אנחנו חברים כבר הרבה שנים והקשר שלנו ממש התחזק בשנה האחרונה בגלל משבר שעברתי במשפחה. הוא ידע עלי הכל ונתלתי עליו רגשית מאוד. אחרי ריב מזעזע הוא החליט שנגמר הקשר ומצאתי את עצמי שבורה בלי החבר הכי טוב שלי לצידי במיוחד בתקופה הקשה שעברתי. הוא גם לא עשה את זה יפה - הוא התעלם ממני ומשך אותי ושיחק בי ונתן לנ לבכות הרבה פעמים ולא היה לו אכפת. הוא פשוט הפך להיות מישהו זר כשזה היה נוגע אלי. כל כל אהבתי אותו (לא יכולתי לדמיין את החיים שלי בלעדיו) שהמשכתי לרדוף אחריו וזה הפך לאובססיה. לא הבנתי למה אני מרגישה ככה כלפי בן אדם וכולן אמרו לי שאולי פתחתי כלפיו רגשות ולתקופה האמנתי בזה ושיתפתי אותו בזה בערב האחרון שדיברנו ואחרי שאמרתי לו את זה ידעתי שאני לא באמת נמשכת אליו במובן הזה. אחרי שהוא ניתק את הקשר מחקתי אותו מהחיים שלי והמשכתי הלאה. אחרי חודש שחזרתי להיות שמחה, הוא כתב לי הודעה ואמר לי שהוא טעה ושהוא מצטער ושהוא חשב על עצמו ופגע בי ושהוא מתחרט על הכל. ידעתי שזאת טעות אבל אהבתי אותו כל כך וידעתי מיהו באמת ושאולי הוא הרגיש מבולבל באמת אז נתתי לו הזדמנות. חזרתי לקשר מלאה בציפיות והוא הזהיר אותי שנתחיל בקטן בגלל שרבנו (חצי שנה) אבל הוא פתאום לא הפסיק להציע לי להפגש ויזם מלא ושוב פעם אמר מילים גדולות שריגשו אותי. פתאום הוא התחיל שוב לסנן וכשהייתי שואלת למה הוא היה אומר "אני פשוט לא שם לב" וכל פעם שהייתי מתקשרת היה לחוץ לנתק. התעמתתי איתו והוא אמר שהרגשות שלי שגויים ושהוא נותן לי יחס שווה כמו לכולם. עד שיום אחד נשבר לי והוצאתי ממנו תאמת והוא אמר לי שהוא מפחד מכמה שאני אוהבת אותו ושאני פחות מרגשת אותו כי אני משהו רגיל בחיים שלו (הוא ניסה להדגיש שזה משהו טוב) ושאולי צריך מגבלות בקשר ושהוא בעצמו לא יודע מה הן. נפגעתי מהמילים האלה ככ, הרגשתי אופציה ב' ושחזרתי לחיים שלו בשביל למלא מקום לשעמום אז אמרתי לו שאני רוצה להפסיק. הוא אמר לי שזאת לא סיבה להפסיק קשר ושזה אנוכי שאני רוצה להיות 'הכי' אבל הסברתי לו שזה כואב מידי לאהוב מישהו ושהוא לא יחזיר את אותה אהבה. לא דיברנו על הקטע שאמרתי לו שאני מאןהבת בו אף פעם מאז שחזרנו לקשר ואני פוחדת שהוא חושב שבאמת יש לי רגשות אליו. אני רוצה להתקדם הלאה אבל גם לא רוצה שהוא לא יהיה בחיים שלי. הוא היה כמו אח שלי. מה לעשות? זה פייר בשבילי להשאר איתו בקשר?