אני מרגישה שאני לא יכולה לעשות שום דבר לבד..

אני ככה ואני בת 18. היציאה לחיים כבר לפניי, הצבא לפניי ואני כמוך. תקועה.
ממליצה לך אם את אוהבת לקרוא ספרים לקרוא את הספר "הצילו" של מריאן פאואר, זה די נוגע במקרה שלנו.
הייתי מציעה לך לפתח עצמאות ולהתחיל ללכת לראיונות עבודה למקומות ולרכוש עצמאות, אבל מאחר שאני בעצמי יודעת שלא ביום אחד נברא העולם, אני אייעץ לך בינתיים להיות עצמאית בדברים הקטנים ולקבוע לעצמך מטרות שאת חושבת שבמצבך הנוכחי תוכלי להשיג.

אל תפחדי תאמיני לי שיש לך עוד זמן להתבגר וחברות טובות מאד יכולות לעזור לך עם הביטחון העצמי .את צריכה לדבר על זה אם מישו לשמור את זה הבטן לפעמים זה מסוכן וככל שתדברי על זה תביני בגיוק מה הבעיה ותיצברי נסיון חיים וביטחון

אני ממש מיזדהה איתך

^^^^ איזה תשובה יפה

הייתי ממש את
ועדיין יש בי חלקים כאלה
ברגע שתתגייסי זה ישתנה אצלך ויהיו יותר מידי סיטואציות שגם אם לא תרצי תצטרכי להסתדר לבד

גם אני ככה.

להיכנס לדיכאון

תהליך של שינוי זה מבורך ורצוי מאוד. כיון שלבד לא ניתן.
צריך ליווי מקצועי ותמיכה.
בהצלחה לך.

זה הגיוני לרצות שינוי אבל אל תפחדי ואל תדאגי הכל בסדר רק אל תכנסי לדיכאון והכל יהיה טוב הרבה אנשים ביישנים או חסרי ביטחון אבל זה לא סוף העולם וזה לא אומר שלא לצלילי במה שתעשי כל אחד טוב במשהו וגם את בטוח יש משהו שאת טובה בו לבד או לא

אני גם כמוך.
איזה דברים את מפחדת לעשות?
אני בת 15 ואני מפחדת לנסוע באוטובוס לקניון לבד (תלוי איזה)
אם זאת תחנה שאני מכירה אז זה עוד סבבה...
עם אנשים שאני דיי מכירה אני מדברת ממש סבבה אבל עם אנשים זרים אין לי כל כך ביטחון.
אני חושבת שלהתחיל לעבוד יעזור לי, כי אני אדבר עם אנשים זרים כל יום.
את צריכה לעשות את הדבר שאת מפחדת לעשות המון פעמים.
אחרי הפעם השלישית או הרביעית את תיראי שזה לא כזה מפחיד וקשה כמו שחשבת.
עוד משהו שקשה לי זה לזהות רחובות, אפילו כאלו שאני עוברת לידם בדרך לבית הספר....
הבעיה היא שאני לא רואה טוב ואף פעם לא ראיתי טוב.
רציתי לעשות עדשות אבל לא הצליחו להתאים לי עדשות בחנות, אני אלך לחנות אחרת .
אם אני אראה את השלטים של הרחוב אני אזכור איפה כל רחוב נמצא ואם חברות רוצות שאבוא אליהן אני אדע איפה למצוא אותן.
משהו שעוד יותר הורס לי את הביטחון זה שאמא שלי ואחותי צוחקות עליי על זה.
אני לא זוכרת דברים דרך שמיעה, אני צריכה לראות את השלטים של הרחובות כדי לזכור איפה כל רחוב.
הן אומרות שאני צריכה לדעת גם בלי לראות...
אולי זה באמת מצחיק אבל זה משהו שאני מתקשה בו ביום יום שלי, אולי אם היו לי יותר חברים כשהייתי קטנה אז הייתי יוצאת יותר ומכירה יותר רחובות כמו אחותי.
אבל אני לא כמו אחותי ואני רוצה שיעזבו אותי.

היי,
נשמע שהמציאות שאת מתארת כאן מכילה תסכול מההווה וחששות לגבי העתיד.
נדמה כאילו ניצבים בפנייך מחסומים שלא מאפשרים להתקדם: הערכה עצמית ירודה, תחושה פנימית שאת לא מסוגלת לעשות דבר לבד, ואולי גם החשש, שאם תפעלי, המילים והמעשים יבחנו בזכוכית מגדלת וישפטו.
למרות כל זה, נראה שאת רוצה לעשות שינוי. לדעת לא להתייחס אם מישהו מגיב או בוחן, למצוא מעט עצמאות.

יקרה, לצערי אין לי פתרון קסם, אבל חשבתי להציע לך לדבר איתנו, עם סה"ר. יש לנו צ'אט אנונימי ואישי לחלוטין, שבו תוכלי לשתף במה שעובר עלייך. אנחנו נהיה שם בשבילך, נקשיב וננסה לעזור, מבלי לשפוט.
מצרפת מטה את הקישור. תבואי, אם תרצי בכך..

שלך,
מתנדבת סה"ר