אם הייתם מגלים שיש לחברה שלכם הפרעות אכילה מה הייתם עושים?

הרבה אנשים שיש להם הפרעות אכילה נרתעים מלספר, אפילו לקרובים אליהם ביותר. אבל בדרך כלל שההפרעת אכילה במצב מתקדם רואים את המצב הגופני כלפי חוץ (יותר באנורקסיה או הפרעת אכילה כפייתית, פחות בבולמיה בדרך כלל).
אם היא הייתה מספרת לי או שהייתי מגלה לבד פשוט הייתי שם בשבילה ותומכת בה. הייתי מנסה להעניק לה כמה שיותר חום ולגרום לה להרגיש בטוחה ועם הזמן אנסה לגרום לה לגשת לטיפול מקצועי (כמובן שלא אכריח).

אני מניחה שהייתי תומכת בה כמה שאני רק יכולה

הייתי תומכת בה מנסה לשפר לה את המצב רוח, להסביר לה שהיא לא שמנה ושהיא רק מזיקה לעצמה ובאיזשהו שלב רזון זה הופך למכוער, אם את רואה שהיא ממש מסכנת את עצמה תספרי להורים

אם היא בנאדם מבוגר- כלום זה בעיה שלה שתתמודד איתה.
אם היא נערה אז פשוט להיות שם בשבילה. לא מספרים להורים אם זה לא עניין של סכנת חיים כי החברה הזו לא תדבר איתך יותר

מנסה לעזור לה, אבל אם היא תהיה בסכנת חיים ממשית הייתי מדווחת להורים. נגיד כשהיו לי הפרעות אכילה אבל זה לא היה במצב קיצוני אם אחת החברות שלי הייתה מספרת להורים שלי זה היה הופך את זה לעוד יותר גרוע.

הייתי מראה לה את העולם היפה שנקרה לאכול בלי לפגוע בבריאות ולוקח אותה לאכול אוכל טעים מאוד

עוזר לה.

עוזרת לה

לא יותר מידיי כי גם לי יש
על מה הצינוסים
בנאדם שלא יודע לעזור לעצמו לא יכול לעזור לאחרים וזה מניסיון
היו לי חברות כאלו פשוט טגררנו אחת את השנייה והיתה התדרדרות לכולנו

הייתע עושה הכול.

לא לספר להורים אלא אם זה מגיע למצב של חיים או מוות! להזכיר לה שהיא שווה ושהיא יכולה לנצח את זה, והכי חשוב לא לזרוק הערות על משקל, ספורט, דיאטות וכו

הייתי מספרת לאחות אם יש, ואם אין אז לאמא. ולא לחכות למצב מסכן חיים, אם תחכו למצב כזה אתם תאלכו את עצמכם מבפנים שלא עשיתם עם זה משהו בשלב מוקדם יותר.
כמובן שהייתי נמצאת שם בשבילה, כל הזמן אצלה, מדברת איתה, מעודדת אותה ואומרת לה כל הזמן כמה ביא מדהימה, מושלמת ויפה!!

שואל השאלה:
כל מי שכתב שהוא יתן הערות על המשקל, גם הערות חיוביות כמו את לא שמנה או את ממש רזה ודברים כאלה זה ממש לא טוב לומר למישהו עם הפרעות אכילה
עדיף להמנע מהערות על המשקל לפה ולפה, שניהם לא עושים טוב
עדיף לתת מחמאות על אופי וכאלה לא על מראה בכלל

לא היה לי אכפת

הייתי עושה הכל כדי לעזור לה. היא חשובה לי ואני לא רוצה שהיא תפגע בעצמה ותגרום לעצמה רע.

ברור שהייתי מספקת למישהו זה באמת הורס את החיים והכל שמגליל את זה מוקדם יותר ומטפלים בזה יש סיכוי לצאת מזה. אני יכולה להגיד לך שבתור אחת אנורקסית אני יכולה להגיד לך שיש חברות שהיו "מלשינות" עליי להורים שלי שאני לא אוכלת ויש כאלה שלא ברור שבאותו הרגע הייתי מעדיפה את החברות שלא סיפרו אבל וואלה הן לא חברות אמיתיות החברות האמיתיות הן אלה שבאמת אבל באמת היה להן אכפת שאהיה בריאה ולא היה להן אכפת שאכעס עליהם כי הם ידעו שזה לטובתו ולטובת הביראות שלי ולכל את חייבת לספר למישהו במישהו יכול להיות גם יעצת או מורה הן כבר ידעו איך לטפל בזה ויפנו להורים או לילדה ותבקשי גם שלא יגידו שזאת את אם את לא רוצה שהיא תדע שזאת את אבל תעשי משהו כי זה יציל לה את החיים