בנות,מה הקטע שלכן להתעצבן ממשהו ולא להגיד ממה או שמשהו לא בסדר ואתן אומרות בסדר ואז כועסות על זה שלא מבינים אותכן

מטומטם. אני תמיד כנה ולדעתי קטעי הצומי האלה מה זה מיותרים..

שואל השאלה:
לא מכלילל

כי כל כך הרבה פעמים זלזלו בי ואמרו לי "יאללה תתגברי מה את במחזור" על כל דבר שנפגעתי ממנו או כועסת בגללו עד שלמדתי לא להגיד יותר למה אני כועסת/נעלבת.

לפעמים אני כועסת על משהו נגיד הוא דיבר עם האקסית שלו ואז הוא אומר שהם אקסים מכיתה ב וזה לא נחשב או שמישהו מת אצלה והוא רק אמר תנחומים ואני לא יכולה להגיד לו כי אני יוצאת ילדה חרא אז אני לא רוצה לומר לו
או נגיד אני חושבת שאני צודקת ואז מגלה שלא ולא יכולה להפסיק את זה כי כבר יצאתי עליו

כי אין לי כוח להסביר תעצמי
לא בקטע של לרמוז
אם אני כועסת אז אני גם מאוכזבת שהמצב הזה הגיע מלכתחילה
ואז כשאני כועסת אני פשוט לא מעוניינת כלכך לדבר וזה כולל ללהסביר למה אני כועסת
פשוט אוטומטית כשאני כועסת אין חי כוח לאותו בן אדם שעומד מולי ואני מעדיפה ללכת

כי יש דברים שמובן מאליו, אם נגיד קובעים משהו ואתה שוכח אז אין טעם שאני אגיד לך מה קרה אתה אמור להבין לבד שמה שקרה זה שהתעצבנתי מזה, לא משנה מה קורה בדר"כ יש לכם דרך לדעת אם טיפה תפעילו את הזיכרון ותחשבו מה קרה לפני.

ולמה לפעמים כשלא בסדר אומרים שבסדר? אני בדר"כ לא עושה את זה אבל שכן זה מתסכול, זה מייאוש, כבר אין לי כוח להמשיך לדבר על זה כי אני מרגישה שאני רק נפגעת מהשיחה הזאת. לפעמים זה מכעס ופשוט לסיים את השיחה, שאני חושבת שלא משנה מה אני אגיד אתה תישאר בדעה שלך וחבל על הכוחות שלי ואני פשוט אעשה כאילו אני מסכימה כדי שתפסיק לדבר.

לא כולם מזכירה

אולי אנחנו מצפות שתבינו לבד או שפשוט כבר אין כח אליכם

ואיי אבל מה אתה מכליל

תשומת לב, וגם הרצון שתבואו ותתעמקו ותחפרו עד שתבינו מה לא עשיתם בסדר, במידה ובאמת עשיתם משהו לא בסדר.

אני כשאני עצבנית אין לי כח להסביר למה אני עצבנית ואני בדרך כלל גם לא רוצה לדבר אם מי שאני עצבנית עליו ואז זה סתם חופר ששואלים למה