משהו שכתבתי, דעה? זה מדכא ממש מזהירה מראש

חיים,
מילה שלא ניתנת לתיאור או להבנה.
חיים בשביל מישהו אחד יכול להיות אהבה, משפחה, חלומות ובשביל מישהו אחר ייאוש, שברון לב ובדידות.
אנשים מתעקשים להמשיך לחיות גם בזמנים הכי קשים,למה?
כמובן שיש יוצאי דופן. אנשים שבוחרים לוותר.
מה הופך אותם לשונים מהשאר?
אולי נמאס להם מלחפש פתרונות אחרים שמקלים על הכאב, שאומרים להם שגם אלה לא באמת פתרונות אז מה בעצם נותר לעשות?
אולי זה מה שבעצם כולם היו עושים אם הם לא היו מפחדים מחוסר הידע?
אבל תמיד יהיו את אלה שמאמינים בסוף שמח,
ואולי אם הם ימשיכו לחיות החיים יובילו אותם למקום טוב יותר.
אבל אי אפשר לסמוך על החיים ואולי אשליה משאירה אותנו חיים? אולי רגש שנקרא אהבה? אולי אנחנו חיים בשביל מישהו שצריך אותנו ולא בשביל עצמנו?
אולי, אלה השאלות שאי אפשר לענות עליהם שמשאירות אותנו חיים.