אשמח אם תקדישו 40 שניות לקריאת הקטע שכתבתי. מה דעתכם?

הסביבה מחליטה עליך.
נותנת לך כנפיים
אבל סוגרת לך את השמיים.
מעמידה אותך על הבמה
והופכת אותך להצגה.
יום יבוא ותתן לך להיות מאושר
אבל בתנאי אחד או יותר,
אם רק תצליח ללכת על החוט בלי ליפול.
צעד אחד לא במקום ואתה פסול.
אחרת תשאר על הבמה כל חייך
תהפוך להצגה הקבועה של העיר.
שמך יהיה כמו מסטיק בפה של האנשים
תהיה כמוהם או שתהיה שונה
ואם תהפוך להיות חלק מהם
תזכה לשבת בשורה האחרונה של הקהל ולצפות
עם התקדמות הגיל תתקרב בשורות
ויהיה לך נוף יותר טוב לבמה.
יגידו לך שזכית, שאתה אדם טוב וישר
אבל אתה יודע כמו כולם שאתה אומלל
אתה בובה על חוט ומחט קטן בתוך ערמה
הבנת שהפחד הכי הגדול שלך הוא לא מהמוות
הפחד שלך הוא להיות אתה.