13 תשובות
שואל השאלה:
כן הקשבתי עכשיו וזה ממש עזר לי, כתבתי קטע קצר שאני אנסה לשלב בסיפור שלי
כן הקשבתי עכשיו וזה ממש עזר לי, כתבתי קטע קצר שאני אנסה לשלב בסיפור שלי
אנונימית
מחסום כתיבה זה בולשיט.
הכל בראש זה עצלנות
הכל בראש זה עצלנות
אנונימית
שואל השאלה:
יש לי מלא רעיונות אבל אני לא יודעת איך לנסח אותםם וזה מעצבן אותי
יש לי מלא רעיונות אבל אני לא יודעת איך לנסח אותםם וזה מעצבן אותי
אנונימית
שואל השאלה:
באמת יש לי הרבה בלאגן בראש
אני עובדת על שני סיפורים במקביל
באמת יש לי הרבה בלאגן בראש
אני עובדת על שני סיפורים במקביל
אנונימית
שואל השאלה:
אני צריכה לסיים סיפור שאני כותבת ואני מחכה לחוות דעת מחברה שלי
אני צריכה לסיים סיפור שאני כותבת ואני מחכה לחוות דעת מחברה שלי
אנונימית
סורי זה הולך להיות חפירה חחח, במקור כתבתי תשובה ארוכה מאוד לשאלה זו, אבל מאז חתכתי אותה ואני לא זוכרת איפה היא.. השאר זה כאן, אם תרצי לקרוא..
יש אנשים שאומרים שאין דבר כזה מחסום כתיבה, שזו התנגדות או עצלנות, או שם אחר. אבל לתת לזה שם אחר לא הופך את זה לפחות גרוע אם יש לך את זה.
באופן אישי, אני חושבת שיש כמה צורות שונות של מחסום כתיבה, שלכל אחת מהן יש פיתרון שונה. אם את מרגישה תקועה, תשאלי את עצמך אם אחד מאלה קורה לך:
את עמוסה
קורה לך לפעמים שאת חושבת? "אני לא יודעת למה, אבל אני פשוט לא יכולה לכתוב לאחרונה." זה נורמלי. אם את צריכה לקחת קצת זמן מהדף ויש לך את הסיבה לעשות זאת, אל תכריחי את עצמך, בכל מקרה. ואז תחזרי לסיפור שלך אחרי כמה זמן ותיראי שינוי בתנועת הכתיבה, תהיי סבלנית עם עצמך. אם את צריכה לבזבז כמה ימים או שבועות בכתיבה על כמה קשה לכתוב, זה בסדר. רק תכתבי.
אין לך מצב רוח
מצב רוח לא טוב גורם לך להרגיש סחוטה ומקשה להכריח את עצמך לעשות הרבה מכל דבר, קל וחומר לכתוב. אם יש לך תסמיני מחסום כתיבה בגלל מצב רוח, הדבר הראשון שעליך לעשות הוא לעודד את עצמך בכל מיני דרכים.
הנה כמה מהם: לשמוע מוזיקה, לראות סרטים, סדרות, לדבר עם חברה, להתייעץ עם מישהו בנוגע לכתיבה שלך, לכתוב קטע שמח, לשמוע בדיחות, לשחק במחשב, ועוד..
אם כל זה נשמע מוכר, יכול להיות שאת כרגע בלי מצב רוח לכתוב. אז לא להילחץ. ומעל הכל, קחי את הזמן לחזור לזה וזה יבוא לבד. אם הכתיבה חשובה לך אבל את כל הזמן שחוקה מכדי לעשות זאת, הצעד הראשון הוא להקשיב לתחושת הבטן שלך ולעזוב את הכתיבה בצד. תדאגי לצרכים הגופניים שלך, כמו מנוחה, תזונה טובה ואז תמצאי מתי את יכולה לסחוט זמן לכתוב. תזכרי שאת סוחטת זמן לכתוב, לא הזמן אמור לסחוט אותך.
אחד הדברים המתישים ביותר שאנחנו עושים לעצמנו כסופרים הוא לומר לעצמנו שאנחנו חייבים לכתוב. אבל לפעמים הגוש הזה בגרון רק מציף וכואב.
את מפחדת.
פחד מביקורת (גם ביקורת עצמית) זה נורמלי לגמרי, אם את חוששת שזה לא יהיה טוב. שאנשים לא יאהבו את זה, חוששת שלעולם לא יתפרסם הספר או שתעשי זאת. זה בסדר, קורה לכולם.
פחד יכול להיות משתק, אבל הדף הריק לא באמת מפחיד כמו שאת חושבת. זה לא חייב להיות מושלם! נסי לראיין את הדמות הראשית שלך. תשאלי, "מה קרה אחר כך? איך זה הרגיש? מה היא לבשה? ואז תרשמי מה שאת חושבת.
ותמיד תחשבי על זה שאין שום דבר שאת יכולה לעשות בשלב זה שלא ניתן לתקן.
קחי את זה צעד אחד בכל פעם. קשה לכתוב ספר, אבל לא קשה לכתוב משפט ואז עוד אחד. ואז דף. ואז פרק. לאחר סיום הטיוטה הראשונה שלך, את יכולה לדאוג לכל השאר אם תירצי.
עשית פניה שגויה קודם לכן בכתב היד.
לפעמים את נאבקת כי התאגרפת עם עצמך עד לפינה או קיבלת החלטה שגויה קודם לכן בספר. נסי להיזכר בנקודה בסיפור שלך איפה הייתה הטעות, למה היא גרמה לך להפסיק לכתוב? איפה נתקעת? שאלי את עצמך מה היה קורה אם היית מקבלת החלטה אחרת. האם זה משפר את הסיפור או משחרר את הקשר שלך? תבחרי נקודה אחת או שתיים בסיפור ונסי שוב עד שתמצאי דרך לצאת מהבלוק.
יותר אימונים ורצון
אין שום קשר חוץ מאשר לשבת ולכתוב. אם את יכולה לכתוב משהו כל יום, אפילו יותר טוב, אפילו אם זה רק פסקה. תקבעי לעצמך יעד שבועי ולכי על זה. אבל ברור שהכל אמור להיות בפרופורציה, תקחי יעד שיהיה לך קל להשיג. יכול להיות שמדובר בספירת מילים או מטרה של זמן מול המחשב. ככה או ככה, זה יזרום והמוח שלך ייתן לך את המילים שאת רוצה.
תגדילי בהדרגה את היעד שלך עד שתסתפקי בספירת המילים היומית שלך.
את לא באמת מחויבת.
הרבה אנשים אוהבים את הרעיון לכתוב, אבל הם לא רוצים להתיישב ולשים מילים על דף. הם לא רוצים לכתוב. הם רוצים שכתבו.
וזה בסדר. אף אחד לא גורם לך לעשות זאת. את יכולה לכתוב קטעי טקסט להודעות מהנות, פטפוטים למשפחה ולחברים, או כלום. רק את יכולה להחליט אם הכתיבה היא משהו שאת רוצה לעשות או משהו שאת לא רוצה לעשות .
מה ההבדל?
אנחנו חולמים על הדברים שהיינו רוצים. אנו עובדים למען הדברים שאנחנו רוצים.
מה הלאה?
אז הנה לך. אני בטוחה שיש סיבות אחרות לאי כתיבה, אבל אני חושבת שרובם נכללות באחת מהקטגוריות האלו.
פעם בספר על כתיבה, נתקלתי בציטוט הזה: תמיד להתנגדות יש משמעות . אם את יכולה להבין מאיפה מגיעה ההתנגדות שלך, את יכולה לעבור את זה. תשעים ותשע פעמים מתוך מאה, הפיתרון הוא פשוט לשבת ולהניח כמה מילים על הדף.
ברגע שהמוח שלך יודע שאת הולכת לכתוב לא משנה כמה הוא ינסה להתפתל, הוא בסופו של דבר ייכנע. ואז המילים יזרמו. וחלקם אפילו יהיו מדהימים.
ומה אם אין מוזה?
אולי אין לך כלום, אפילו לא ממנו להתחיל. אני מציעה שתתחילי להכין רשימות זה לצד זה: רשימות של דברים שאת באמת מתעניינת בהם, רעיונות ותופעות שמסקרנות אותך, סרטים וספרים שאת באמת אוהבת (ובכמה מילים, למה), אנשים שאת מעריצה, שירים שאת אוהבת, מילים משירים, מילים מספרים, תמונות, זכרונות, חלומות, תכיני את הרשימה ואז תתחילי לשרטט קווים מאחד לשני, לשייך אותם, בכדי לכפות "התנגשות של רעיונות". תעשי את זה שוב ושוב, עד ששילוב כלשהו יביא אותך להשראה. את אמורה להיות מסוגלת לייצר משהו. אם לא, אחרי שתעבדי על התהליך זמן מה, קחי הפסקה, צאי לטייל, קראי ספר או מגזין, גלשי באינטרנט, סרט, תקראי טיפים לכתיבה, כל דבר שבא לך, אבל הרחק מהרשימות שהתמודדת איתם. תחזרי אליהם אחר כך.
אם עדיין לא בא שום דבר, תנסי לחשוב על הרשימות בשעת לילה מאוחרת, רגע לפני השינה, כשאת עייפה. אז לכי למיטה. סופרים רבים טענו שהם מתעוררים עם כמה מהרעיונות הטובים ביותר שלהם.
אז זה היה החפירה על איך לצאת ממחסום כתיבה,
מקווה שזה עזר לך! :)
יש אנשים שאומרים שאין דבר כזה מחסום כתיבה, שזו התנגדות או עצלנות, או שם אחר. אבל לתת לזה שם אחר לא הופך את זה לפחות גרוע אם יש לך את זה.
באופן אישי, אני חושבת שיש כמה צורות שונות של מחסום כתיבה, שלכל אחת מהן יש פיתרון שונה. אם את מרגישה תקועה, תשאלי את עצמך אם אחד מאלה קורה לך:
את עמוסה
קורה לך לפעמים שאת חושבת? "אני לא יודעת למה, אבל אני פשוט לא יכולה לכתוב לאחרונה." זה נורמלי. אם את צריכה לקחת קצת זמן מהדף ויש לך את הסיבה לעשות זאת, אל תכריחי את עצמך, בכל מקרה. ואז תחזרי לסיפור שלך אחרי כמה זמן ותיראי שינוי בתנועת הכתיבה, תהיי סבלנית עם עצמך. אם את צריכה לבזבז כמה ימים או שבועות בכתיבה על כמה קשה לכתוב, זה בסדר. רק תכתבי.
אין לך מצב רוח
מצב רוח לא טוב גורם לך להרגיש סחוטה ומקשה להכריח את עצמך לעשות הרבה מכל דבר, קל וחומר לכתוב. אם יש לך תסמיני מחסום כתיבה בגלל מצב רוח, הדבר הראשון שעליך לעשות הוא לעודד את עצמך בכל מיני דרכים.
הנה כמה מהם: לשמוע מוזיקה, לראות סרטים, סדרות, לדבר עם חברה, להתייעץ עם מישהו בנוגע לכתיבה שלך, לכתוב קטע שמח, לשמוע בדיחות, לשחק במחשב, ועוד..
אם כל זה נשמע מוכר, יכול להיות שאת כרגע בלי מצב רוח לכתוב. אז לא להילחץ. ומעל הכל, קחי את הזמן לחזור לזה וזה יבוא לבד. אם הכתיבה חשובה לך אבל את כל הזמן שחוקה מכדי לעשות זאת, הצעד הראשון הוא להקשיב לתחושת הבטן שלך ולעזוב את הכתיבה בצד. תדאגי לצרכים הגופניים שלך, כמו מנוחה, תזונה טובה ואז תמצאי מתי את יכולה לסחוט זמן לכתוב. תזכרי שאת סוחטת זמן לכתוב, לא הזמן אמור לסחוט אותך.
אחד הדברים המתישים ביותר שאנחנו עושים לעצמנו כסופרים הוא לומר לעצמנו שאנחנו חייבים לכתוב. אבל לפעמים הגוש הזה בגרון רק מציף וכואב.
את מפחדת.
פחד מביקורת (גם ביקורת עצמית) זה נורמלי לגמרי, אם את חוששת שזה לא יהיה טוב. שאנשים לא יאהבו את זה, חוששת שלעולם לא יתפרסם הספר או שתעשי זאת. זה בסדר, קורה לכולם.
פחד יכול להיות משתק, אבל הדף הריק לא באמת מפחיד כמו שאת חושבת. זה לא חייב להיות מושלם! נסי לראיין את הדמות הראשית שלך. תשאלי, "מה קרה אחר כך? איך זה הרגיש? מה היא לבשה? ואז תרשמי מה שאת חושבת.
ותמיד תחשבי על זה שאין שום דבר שאת יכולה לעשות בשלב זה שלא ניתן לתקן.
קחי את זה צעד אחד בכל פעם. קשה לכתוב ספר, אבל לא קשה לכתוב משפט ואז עוד אחד. ואז דף. ואז פרק. לאחר סיום הטיוטה הראשונה שלך, את יכולה לדאוג לכל השאר אם תירצי.
עשית פניה שגויה קודם לכן בכתב היד.
לפעמים את נאבקת כי התאגרפת עם עצמך עד לפינה או קיבלת החלטה שגויה קודם לכן בספר. נסי להיזכר בנקודה בסיפור שלך איפה הייתה הטעות, למה היא גרמה לך להפסיק לכתוב? איפה נתקעת? שאלי את עצמך מה היה קורה אם היית מקבלת החלטה אחרת. האם זה משפר את הסיפור או משחרר את הקשר שלך? תבחרי נקודה אחת או שתיים בסיפור ונסי שוב עד שתמצאי דרך לצאת מהבלוק.
יותר אימונים ורצון
אין שום קשר חוץ מאשר לשבת ולכתוב. אם את יכולה לכתוב משהו כל יום, אפילו יותר טוב, אפילו אם זה רק פסקה. תקבעי לעצמך יעד שבועי ולכי על זה. אבל ברור שהכל אמור להיות בפרופורציה, תקחי יעד שיהיה לך קל להשיג. יכול להיות שמדובר בספירת מילים או מטרה של זמן מול המחשב. ככה או ככה, זה יזרום והמוח שלך ייתן לך את המילים שאת רוצה.
תגדילי בהדרגה את היעד שלך עד שתסתפקי בספירת המילים היומית שלך.
את לא באמת מחויבת.
הרבה אנשים אוהבים את הרעיון לכתוב, אבל הם לא רוצים להתיישב ולשים מילים על דף. הם לא רוצים לכתוב. הם רוצים שכתבו.
וזה בסדר. אף אחד לא גורם לך לעשות זאת. את יכולה לכתוב קטעי טקסט להודעות מהנות, פטפוטים למשפחה ולחברים, או כלום. רק את יכולה להחליט אם הכתיבה היא משהו שאת רוצה לעשות או משהו שאת לא רוצה לעשות .
מה ההבדל?
אנחנו חולמים על הדברים שהיינו רוצים. אנו עובדים למען הדברים שאנחנו רוצים.
מה הלאה?
אז הנה לך. אני בטוחה שיש סיבות אחרות לאי כתיבה, אבל אני חושבת שרובם נכללות באחת מהקטגוריות האלו.
פעם בספר על כתיבה, נתקלתי בציטוט הזה: תמיד להתנגדות יש משמעות . אם את יכולה להבין מאיפה מגיעה ההתנגדות שלך, את יכולה לעבור את זה. תשעים ותשע פעמים מתוך מאה, הפיתרון הוא פשוט לשבת ולהניח כמה מילים על הדף.
ברגע שהמוח שלך יודע שאת הולכת לכתוב לא משנה כמה הוא ינסה להתפתל, הוא בסופו של דבר ייכנע. ואז המילים יזרמו. וחלקם אפילו יהיו מדהימים.
ומה אם אין מוזה?
אולי אין לך כלום, אפילו לא ממנו להתחיל. אני מציעה שתתחילי להכין רשימות זה לצד זה: רשימות של דברים שאת באמת מתעניינת בהם, רעיונות ותופעות שמסקרנות אותך, סרטים וספרים שאת באמת אוהבת (ובכמה מילים, למה), אנשים שאת מעריצה, שירים שאת אוהבת, מילים משירים, מילים מספרים, תמונות, זכרונות, חלומות, תכיני את הרשימה ואז תתחילי לשרטט קווים מאחד לשני, לשייך אותם, בכדי לכפות "התנגשות של רעיונות". תעשי את זה שוב ושוב, עד ששילוב כלשהו יביא אותך להשראה. את אמורה להיות מסוגלת לייצר משהו. אם לא, אחרי שתעבדי על התהליך זמן מה, קחי הפסקה, צאי לטייל, קראי ספר או מגזין, גלשי באינטרנט, סרט, תקראי טיפים לכתיבה, כל דבר שבא לך, אבל הרחק מהרשימות שהתמודדת איתם. תחזרי אליהם אחר כך.
אם עדיין לא בא שום דבר, תנסי לחשוב על הרשימות בשעת לילה מאוחרת, רגע לפני השינה, כשאת עייפה. אז לכי למיטה. סופרים רבים טענו שהם מתעוררים עם כמה מהרעיונות הטובים ביותר שלהם.
אז זה היה החפירה על איך לצאת ממחסום כתיבה,
מקווה שזה עזר לך! :)
אנונימית
שואל השאלה:
וואו את מדהימה! אני הולכת להעתיק את זה לוורד ולשמור את זה במחשב שלי כדי שאני אוכל למצוא את זה בקלות יותר. תודה ענקית!!
וואו את מדהימה! אני הולכת להעתיק את זה לוורד ולשמור את זה במחשב שלי כדי שאני אוכל למצוא את זה בקלות יותר. תודה ענקית!!
אנונימית
בכיף 3>
שמחתי לעזור!
שמחתי לעזור!
קורה לי גם.
כל מה שצריך זה מוזה. ויסקי, ירוק, בחורות, אנשים מוזרים, סקס ולעשות שטויות עוזרים למוזה
כל מה שצריך זה מוזה. ויסקי, ירוק, בחורות, אנשים מוזרים, סקס ולעשות שטויות עוזרים למוזה
אני לא מכריחה את עצמי לכתוב. הכתיבה אמורה לבוא מהלב3>
לא הבנתי תשאלהה
וואלה לא יודעת.
יש פעמים שכאילו ממש קשה לי לחשוב על משהו.
אבל יש פעמים שאני פשוט כותבת על נושא אחד וזה פשוט ממשיך.
יש ימים שגם בכלל אין לי כוח לכתוב אז אני לא כותבת.
ולא צריך להכריח את עצמך.
אם את אוהבת זה יבוא לבד.
אם לא אז לא.
יש פעמים שכאילו ממש קשה לי לחשוב על משהו.
אבל יש פעמים שאני פשוט כותבת על נושא אחד וזה פשוט ממשיך.
יש ימים שגם בכלל אין לי כוח לכתוב אז אני לא כותבת.
ולא צריך להכריח את עצמך.
אם את אוהבת זה יבוא לבד.
אם לא אז לא.
אנונימית
אני פשוט מכינה את כל העלילה מראש
מא' ועד ת' במחברת וככה יש לי תסריט וקל לי לחזור לכתוב. מן הסתם יש פחות
קושי כשכל העלילה נמצאת בהישג יד, מול העיניים.
מא' ועד ת' במחברת וככה יש לי תסריט וקל לי לחזור לכתוב. מן הסתם יש פחות
קושי כשכל העלילה נמצאת בהישג יד, מול העיניים.