אני סתם פורקת למרות שזה כבר לא עוזר לי בכלל

אני מזדהה איתך כל כך, הסיפור שלי די דומה רק שקרה בגיל יותר מוקדם. תהיי חזקה, רק עוד קצת ואת תצליחי להתגבר על זה (תוכלי לפסיק לחשוב על זה על הזמן), אני מבטיחה.

וואו את ממש חזקה ואני מיצטערת שאת צריכה לעבור דברים כאלה

את לא יכולה לבנות את עצמך מחדש אם יש הריסות באתר בנייה
קודם לפנות הריסות ואז לבנות מחדש
הקדוש ברוך הוא ברא פה היית צריכה להגיד להורים והם היו מטפלים יותר טוב
בהצלחה ומצטער לשמוע

הי יקרה
אני קוראת את הטקסט העצוב והנוגע שכתבת, ומרגישה בכל נימי גופי את המצוקה שאת מרגישה היום,כאשר את נזכרת במה שעבר עליך אז, כאשר את מרגישה את ליבך כאילו שבור לרסיסים ולא מצליחה למצא דרך לאחות אותו, לא מצליחה למצא מרפא לכאבים.
אני מתארת לעצמי כמה הקושי לכתוב שוב על החוויה הוא עצום, ומנגד, וודאי את מרגישה שאת כבר חייבת לומר את הדברים, לפרוק לשתף, העיקר להוציא אותם החוצה ממך. ומחוץ למקלדת והמסך- אולי איש אינו שומע, את לחישותיך, או אולי - זעקותיך.
אני רק יכולה לתאר לעצמי כיצד את מרגישה כעת בעת כתיבת המילים, אולי פחד וחשש, וודאי כעס רב על סביבתך, על המורה שבגדה באמונך. אולי גועל מאותו בחור, חוסר אונים על המצב שבו השאיר אותך. אכזבה על איך שציפית שחייך יראו היום, ואיך הם באמת. חשוב לי לומר לך- כל רגש הוא לגיטימי.
עברת חוויה כה מטלטלת,שוודאי השאירה אותך במצב של חוסר אמון משמעותי. לא רק המעשה הנוראי שאותו ילד עשה, אלא עליך להתמודד עם מילותיה הכואבות כמו סכין בלב, של המורה שלך שוודאי אמורה להשרות עליך בתור תלמידה תחושת בטחון. ,את אולי חווה חוסר אונים גדול מכך שאיש לא יודע על כך, ואולי בעקבות כך לא יכול לתמוך בך. אני משערת כמה מכעיס מטלטל ומכאיב זה יכול להיות .
יקירה, כפי שמצאת את הכוחות לכתוב לנו כאן את הדברים האלה, בכזו גבורה, אולי תוכלי למצא גם את הכוחות לפנות לאחד מהארגונים שפועלים בארץ לנפגעות פגיעות מיניות. אני מכירה כמה כאלה והם יוכלו ללוות אותך צעד צעד אל עבר הפתרונות שנכונים לך,אם תהיי מעוניינת בכך.
אני מכירה את ארגון מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ולנפגעי תקיפה מינית בישראל- http://www.1202.org.il/ שם תוכלי למצא מידע רב ואפילו קו חירום לנשים שעברו פגיעות מיניות.
זו ממש לא התמודדות שכדאי שתשארי איתה לבד.
בנוסף לכך. אני רוצה להזמין אותך למקום בטוח בו אפשר לפרוק ולדבר על מה שעובר עלייך, בתקווה שזה יעזור מעט. אני מתנדבת באתר שנקרא סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). יש לנו צ'אט אישי ואנונימי לגמרי, דרכו אפשר להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים. נשמח ממש להיות שם איתך ועבורך להקשיב, לתמוך ולנסות לסייע בכל דרך שרק נוכל. אם תרצי, נחכה לך כבר הערב או כל ערב אחר (חוץ משישי) בין תשע לחצות, באתר שלנו: https://sahar.org.il.
שלך, מכל הלב, מתנדבת סה"ר

שלום אנונימית יקרה❤

כל-כך מצער אותי שחווית תקיפה מינית:( ועדו המורה שלך פשוט הבליגה על זה ואמרה שאת "מגזימה" במקומך הייתי מדווחת עליה והולכת להגיד למנהלת, אני לא מאמינה שיש מורים כאלו במערכת החינוך.

לדלג על הכאב לצערנו לא ירפא אותו, אלא רק יידחה אותו לאחר כך. החוויות שאת מספרת היו החוויות שצפו אחרי ההדחקה. כי טוב, אי אפשר להדחיק לנצח. לי לקח 7 שנים עד שזה צף מחדש, וזה היה כואב בדיוק כמו אז.

אני מבינה בדיוק את ההרגשה, את רוצה לעצור את הדמעות ולא מצליחה,את מרגישה שאת נחנקת ורוצה רק להעלים את המחשבות, אבל שום דבר לא עוזר.

הלוואי שיכולתי לעשות משהו שיוכל להחזיר את השברים, אבל אני רק אדם רנדומלי מהאינטרנט שכל מה שיש ביכולתו לעשות זה לכתוב....
אם את מרגישה שאת יכולה הייתי מציעה לך לספר לאבא שלך, גם אם לא תתלוננו זה יוכל להקל את הכובד שיש לך על הלב כרגע (קשה לסחוב את כל הכאב לבד). בנוסף אם תספרי לו אולי תבקשי טיפול פסיכולוגי, זה יוכל להועיל לך.

אני מאחלת לך כל טוב❤
אם את צריכה לפרוק אני תמיד כאן בשבילך:)