אבא שלי מאוד השתנה בשנה האחרונה

לפני שאתחיל זה ארוך,אשמח אם תקראו וגם אם לא זה ממש בסדר:בדרך כלל אני לא פורקת כאן דברים איישים,ואם כן אז זה מאנונמית.אבל הפעם אני חייבת.כל מי שמכיר אותי יודע שאבא שלי הוא דמות מאוד משמעותית בחיים שלי,הוא דמות להערצה ענקית בעיני,בזכותו אני מי שאני היום כ85אחוז ממי שאני זה בזכותו.הוא לימד אותי ערכים כל כך חשובים מהאישיות שלי כיום,אף על פי שלא למד השכלה פרומלית אבא שלי אחד האנשים החכמים שאני מכירה ויש לו ידע עצום על מלחמות,היסטוריה ובזכותו למדתי מאוד לאהוב היסטוריה,פוליטיקה,פילוסןפיה והוא לימד אותי דברים שלא למדתי בשום מקום אחר.הוא לימד אותי לאהוב מוסיקה ובזכותו הטעם המוסיקלי שלי ,הוא לימד אותי לאהוב אומנות אף על פי שלא ידע לצייר הוא לימד אותי לאהוב ובזכותו התחלתי.הוא יודע לנגן על הרבה כלי נגינה ושהייתי קטנה יותר הוא היה מנגן לי בגיטרה או אורגן מנגינות יפות.היינו מן חברים טובים מאוד,והוא תמיש היה שם בשבילי.אבל בשנה האחרונה הוא לא שם,הוא לא אותו אדם שהכרתי,הוא כבר כמעט לא שומע מוסיקה,פחות מדבר,פחות איתי הרבה פחות ממה שהוא היה לפני שנה,הוא איבד את האופי שלו האופי שלהאדם שהכרתי אדם מדהים שאני באמת מאחלת לכולם להכיר.הוא נהיה פחות ופחות הוא וזה חבל לי,ופחות איתי מבדך כלל תמיד זה היינו רק אני והוא למרות שיש לי עוד אחים...דיברתי איתו על זה והוא אמר שהוא פשוט עייף.אבל עייף למשך תקופה של9חודשים?נשמע לי מוזר..בכל מקרה זה מאוד חבל לי וקשה לי ככה..הוא אדם מאוד משמעותי בחיי ולראות כל יום שעובר איך הוא נהיה פחות ופחות הוא עצמו..איני יודעת מה לעשות,אני כבר בת 18ומרגישה כמו ילדה קטנה שככה כואב לי אבל מה לעשות?שהאדם היחיד שסמכת עליו כבר לא אותו אדם?