הייתם נהנים מסיפור שכתוב בצורה כזאת?

"חכה, לא שכחת משהו?" אמר ג'ורג' והסתובב אל אדן. אדן היה נראה מופתע, למה שג'ורג' פשוט ידבר איתו? הוא תמיד התנהג אליו כמו מטרד ליד כולם, כאילו הוא נפל מהירח וכל האותות רמזו שהוא לא בליגה שלו. אבל עכשיו? "מה בדיוק?"
"לילה טוב."
"אה?" הלחיים של אדן הסמיקו, זה היה מגוחך ומביך, אפילו בשביל ג'ורג'. הבחור הגבוהה לא חיכה לשמוע מה דעתו. "לא חשבת ללכת לישון בלי להגיד לי לילה טוב קודם, נכון?" שאל ג'ורג' והידיים שלו תפסו בשני צידי הדלת, מה שגרם לאדן ללכת שני צעדים אחורה. "אז..." הוא הסתכל על ג'ורג' ואחר כך על הרצפה, ושוב על ג'ורג'. "לילה טוב."
"ו...?
מה עכשיו? אי אפשר להתפטר ממנו בקלות כל כך, חשב אדן. "מה?" הוא כמעט נשך את שפתיו מעצבים. "לא שמעתי אותך אומר את זה..." אמר ג'ורג' ונכנס קצת פנימה. "את מה?" אדן ניסה להתחמק, הוא כבר הכיר את ג'ורג, הוא באמת יכול להיות נודניק לפעמים, אבל הפעם הוא לא באמת הבין מה הוא רוצה.
"את השם שלי."
"אתה צוחק..."
"לא..."
אדן כיווץ את ידיו לאגרופים, "תשכח מזה, פסיכי." אמר, הוא טרק את הדלת כל כך חזק, אך עדיין היה מסוגל לשמוע את קולו של ג'ורג' מהצד השני. "ככה בדיוק אני אוהב את זה."