אני מרגישה ממש אבודה ואני לא יודעת מה לעשות

אני מרגישה לבד כאילו אין לי אף אחד יש לי את הכלבה שלי אבל החא טיפה רחוקה ממני (סיפור ארוך ) והיום מסרתי את החתולה שלי תאימוץ כי ההורים שלי החליטו שהם מוסרים אותה וכל פעם שאני חושבת עליה אני מתחילה לבכות ולחשוב עד כמה שאני לבד בעולם הזה ושבוע הבא אני עוברת לפנימייה ואני מרגישה שבורה נפשית אני הייתי במצב ממש טוב אבל להתמודד עם כל הדברים האלה בשבוע אחד זה יותר מדי בשבילי אני גם מסיימת את הטיפוליל על הפסיכולוגית שלי והיא הפסיכולוגית הראשונה שבאמת התחברתי אליה ואם כל זה לא מספיק אז בנוסף לזה גם ביום שבת זה התאריך שעברתי בית לעיר אחרת וגם הבית שלי נשרף ( סיפור ארוך ) ואני פשוט שבורה