החיים שלי מסובכים כל כך ונמאס לי.

מצד אחד אני בנאדם שאוהב ושמח ומצד שני אני דיכאונית כל כך.
מכל צעקה של ההורים אני בוכה כי זה מכניס אותי למן לחץ כזה וזה קצת מפחיד אותי.
אני לא רוצה לצאת שוויצרית או משהו לכן אני אעדן את הסיפור.
יש לי כמה ידידים והם מרגישים אליי משהו.
ואני כרגע לא רוצה זוגיות כי קשה לי בחיים. תחשבו לעצמכם להיות בזוגיות עם מישהו/י ש"בדיכאון" כל הזמן... לא כיף :/
לכן אני נמנעת מזה.
יותר נכון בורחת מזוגיות כמו מאש.
לא נעים לי להגיד לכולם לא , כי זה מאוחר ומה שרק בא לי זה לברוח.
מה עושים במצב כזה?
אני באמת מאבדת את זה :(
מקווה שניסחתי את השאלה בצניעות...
אשמח אם תעזרו.