משהו שכתבתי, אשמח לדעה הכנה שלכם :)

הרבה אומרים לי שאני לוקח יותר מידי ללב.
הם צריכים להבין שלא אני עושה את זה, אלא הלב שלי, שעושה זאת בעצמו, מבלי להתייעץ איתי ולשאול אותי מה יש לי להגיד בעניין. הוא משחק תפקיד שלא דורש ממנו לעשות מעבר לפמפום 24/7, אך ברור שהוא לא יעשה את המצופה ממנו. בטח שינסה להראות כמה הוא שולט במצב, מעין טווס שרוצה להרשים את הנקבה. אף אחת לא מתרשמת, תן למוח לקחת את המושכות כשזה נוגע לרגש. אל תכפה עליי את הרגשות האלה, אתה טועה. ההחלטה שלך שגויה. זה לא נכון להרגיש ככה.
מה בסך הכל ביקשתי? תן לי לחיות את החיים שלי בדרך שלי. כשאני בשליטה.
אם רק היה את הסוויץ' הזה שיכול להפריד בנינו. הייתי לוחץ עליו. ללא היסוס.
החיים שלי היו משתנים מקצה לקצה. כל דבר שנורה לעברי מגיע ישירות אליי, לא אליך - שחושב שכל דבר מגיע לו. אל תהיה חמדן, אל תיקח יותר מידי. תשאיר קצת לאחרים.
אני לא יודע אם אתה מתנהג כך כי אתה ניזון מהכאב או בגלל שאתה לא רוצה שאפגע.
אתה לא שם לב שרק נזק אתה עושה?
אנא ממך, תתעסק בעבודה שלך, היא הרבה יותר חשובה. אני אטפל בכל השאר, אוריד מעליך את העול הכבד.

וכך, בפעם הראשונה הלב שלי החליט להקשיב, הפסיק לקחת יותר מידי. כעת אנחנו חולקים בכאב, לפעמים אני גם לא מרגיש אותו ואיכשהו הוא עדיין משודר החוצה.
אז אולי אני באמת לוקח יותר מידי ללב. אבל אם לא אעשה זאת, אז מי אהיה?
26 באוגוסט 2020, 19:51
חוות דעתכתיבהמיליםפריקהתכונות    
3 תשובות
אני כל כך מבינה את זה, ממש הזדהיתי עם הקטע שכתבת. מאוד עמוק ויפה לדעתי.עצוב שזה באמת כל כך נכון והרבה מאיתנו חווים הרבה פגיעות וכאבים(נפשיים) בגלל זה.
{
{Luna}
שואל השאלה:
תודה :)
אנונימי
אהבתי
ע
עמנואל אודה